כלל ראשון הנלמד בכל בית ספר לתקשורת בכול אוניברסיטה הוא חופש המידע. זכות הציבור לדעת. ושהעיתונות והעיתונאי הם שומרי השער של האזרח הקטן, של השלטון הדמוקרטי ,של החברה ועל האינטרסים של האזרח הבודד מול כוחו של השלטון.
העיתונאי חייב לתת דיווח אמת. לכתוב ולדווח ברוח הדברים המתרחשים בשטח. ללא כל מעורבות רגשית ונטייה פוליטית או כל מחויבות לבעלי עניין אלו ואחרים. העיתונות ובראשם העיתונאים חייבים להיראות ולהתנהג כמעבירי אינפורמציה בלבד נקייה מכל זיקה כל שהיא. כל העברת אינפורמציה בדרך אחרת תפגע באינפורמציה. תעוות אותה. כמו כן תפגע במידע, בעיתונאי ובעיתונות באופן אנוש.
אם הציבור יבין כי העיתונאים והעיתונות נגועים באינטרסים זרים בהעבירם אינפורמציה יאבד האמון בעיתונות ובעיתונאי וכל הגוף התקשורתי החשוב הזה יתקבל כגוף מטעם אשר מפרסם אינפורמציה מטעם. מסתיר או מעלים אינפורמציה חשובה בכדי לקדם אינטרסים פוליטיים אלו ואחרים בכדי לקדם אינטרסים אישים או של בעלי עניין אלו ואחרים.
במשך שנים רבות עיתונאים רבים ראו את עבודת העיתונות כמלחמת קודש בזכות הציבור לדעת. בזכות ביטול הצנזורה הפוגעת בזכות הציבור לדעת והיכולה והמשרתת שלטון לא נאור המנסה להעלים מידע אשר יכול להזיק לו.העיתונאים האמינו.בזכות מעבר אינפורמציה נקייה מכל קשר פוליטי או כל אינטרס זר זה או אחר.
גם כיום במדינות רבות בעולם האינפורמציה זורמת בצורה חופשית. העיתונאים מוכנים להקריב את נפשם וחירותם על הזכות לשמר על מקורות מידע. על העברת אינפורמציה ללא צנזורה.זרימת אינפורמציה שוטפת ועוד.
במדינת ישראל בשנים האחרונות העיתונות מקבלת צביון של עיתונות מטעם. שמירת אינטרסים של בעלי עניין. העיתונות והעיתונאים השונים מצנזרים ידיעות אשר אינן מוצאות חן בעיני הבעלים. מנסים למצוא חן בעיני בעלי העניין השונים. הדבר חמור עד כדי כך, שישנן ידיעות חשובות ביותר אשר מתפרסמות בכלי תקשורת אחד ובכלי התקשורת האחר אינן מוצאות כל מקום אפילן ברמיזה קלה ביותר. עיתונאים מסוימים לא רק שלא מפרסמים ידיעות הפוגעות בבעלי עניין או נותני חסות לאותו בעל עניין, או עיתונאי זה או אחר. התופעה הולכת ומתרחבת עד כדי כך שעיתונאים רבים מפרסים ידיעות מטעם, פוגעים באנשים אשר בעלי העניין רוצים לנקום בהם או לפגוע בהם. מסלפים עובדות בכדי לקדם אינטרסים פוליטיים או אישיים. המידע במרבית המקרים לא רק מסולף אלא אפילו שקרי. עיתונאים מסוימים מקבלים טובות הנאה מבעלי העניין עבור שרותם, אותם עיתונים הנותנים לאותם בעלי עניין להשתלח לשווא בגורמים או אנשים אשר מפריעים להם לקדם את ענייניהם האישיים. הדברים מגיעים לידי כך שידיעות מומצאות ונכתבות כעובדות רק בכדי להשביע את רצון החברים או בעלי העניין. אותם עיתונאים משתלחים באותם גורמים אשר מפריעים לאותם בעלי עניין להמשיך ולבצע את מעשיים ומן הסיבות השמורות רק להם ולאותם בעלי עניין הם סוללים לאותם אישים את הדרך להשגת המטרה שהיא בדרך כלל כלכלית או פוליטית.
תופעה חמורה זאת פוגעת בכלל העיתונות . גורמת לאובדן האמון הציבורי בעיתונאי או בכלל התקשרות הכתובה או האלקטרונית. יוצרת תחושה בציבור לא רק של חוסר אמון ציבורי בכל אמצעי התקשורת
אלה מביאה את העוסקים בכך לתחתית הדרוג בסולם האמון הציבורי, הדבר מזיק לעיתונאים ולתקשורת ככלל.
כל נושא האמון הולך ומאבד מערכו. העיתונאים ירדו בדרוג האמון הציבורי לתחתית הסולם ואפילו נמוך יותר מפוליטיקאים, העיתונאים הפכו להיות בעלי המקצועות הכי פחות הנחשקים, בעלי יוקרה הנמוכה ביותר. בעלי אמון הנמוך ביותר. הציבור הרחב הולך ומאבד לחלוטין את האמון בכלי התקשורת ובאינפורמציה אשר הם מעבירים עד כדי כך שגם כאשר הם קוראים ידיעה זאת או אחרת גם אם היא נכונה הם חייבים לקרא על אותה הידיעה במספר עיתונים ולנסות ולדלות את האמת.לפעמים על אותה ידיעה בכול עיתון יש נתונים ודיווחים שונים.