חדשות לבקרים אנו מתבשרים על שחרור מחבלים "ללא דם על הידיים" כמחווה לאבו מאזן, או לסלאם פייאד, או לרגל חג זה או אחר. כולנו יודעים ש- "ללא דם על הידיים" משמעותו "ניסה להרוג ולא הצליח" או "נתפס בדרך לפיגוע רצחני" או "הוביל את המבצעים של פיגוע רצחני", אבל בכל זאת, כל עוד ידיו של הערבי אינן מגואלות בדם יהודי הוא ראוי לשחרור. מה שאי אפשר לומר על יהודי שרצח ערבים מאותם מניעים.
ניתן היה לחשוב כי השב"כ והמשטרה וצמרת הארגונים הללו שעברו שדרוג לממשלת ישראל (דיכטר, איילון, אהרונוביץ, חסון וכו') היו יוצאים מגדרם, וצווחים חמאס, תרתי משמע, נגד השחרורים הללו. הרי כל תפיסה שכזו עלתה הון עתק, גם כספי וגם אנושי, לשב"כ, למשטרה ולצה"ל. סוכנים וחיילים נהרגו על תפיסתם של אותם רוצחים-בכוח. ובכל זאת בהבל פה הם משוחררים, חופשיים לשוב לקסבה ולהתחבר מחדש לתשתית הטרור של אבו מאזן, סלאם פייאד, מוחמד דאחלאן, ושאר כרישי הרצח והחבלה. והנה זה פלא. שקט ודממה. איש לא דופק על השולחן וזועק לא יקום ולא יהיה, שחרור רוצחים או רוצחים בכוח הוא רוח גבית לטרור, פרס למרצחים, ואני בממשלה הזו לא רוצה להיות. כולם שותקים כמו דגים או ממלמלים בשפה רפה שהרוב קובע ולא על שחרור רוצחים תקום או תיפול ממשלת ישראל.
מדוע? יש להבין מהיכן באו ההצלחות המדהימות בעצירת הטרור בתוך הערים המאוכלסות פלשתינים. כיצד יודעים חיילי הפלס"ר להגיע היישר אל ארון המטבח שמתחתיו מחילה המובילה למעבדת חומרי החבלה? מודיעין כה מדויק באוכלוסיה עוינת ותומכת טרור יכול לבוא רק ממקור אחד, המקור האנושי.
כל אחד מן המחבלים המיועדים לשחרור מסומן עם שבב כמו איתוראן, כמו מתקן שן-כחולה. לפני שחרור עובר כל אחד מן המחבלים בדיקה רפואית. במהלך הבדיקה הוא מקבל זריקה לצורך טיפול רפואי, או טיפול שיניים, זריקה שמכילה שמכילה קטלאר, או מידזולאם, חומרים הגורמים לאמנזיה, או אבדן זכרון לטווח קצר. המתקן מושתל כמו שמתקינים שבב זיהוי לבעל חיים, או בתוך השן, או מתחת לצלקת קיימת, והמחבל לא יודע כלל שהוא סומן. עם שחרורו משדר השבב בעוצמה נמוכה לכל פלא-פון שקיים בסביבה ומזהה את מיקומו של המחבל ברמה של איתור לוויני, בדיוק של מטר. המחבל המשוחרר השב אל חבריו המחבלים שהמתינו לו בכליון עיניים מסמן בדרך זו גם אותם, והנה מודיעין משובח לפשיטה הבאה.
לראייה, בשחרור הנוכחי הבא עלינו לטובה מתעקשת מערכת הביטחון לשחרר מחבלים לתוך הרצועה. ברור לכולם שלכל מחבל יש משפחה, גם ביו"ש, גם בנגב, גם במשולש, גם בנחל עירון, ובכל מקום שבו משפחתו המורחבת מצויה. ובכל זאת מתעקש השב"כ להשיבם לרצועה. ומדוע? דווקא ברצועה יש חוסר במודיעין איכותי, ואין כמו שחרור מחבלים כדי לשדרג את המודיעין.
כיצד אני, רופא ילדים בבאר שבע יודע זאת? ובכן, אינני יודע, אבל לכתוב סיפורים אני כן יודע. כבר סיפרנו שטלי פחימה היא סוכנת שב"כ, וכי זכריה זביידי הוא משת"פ, או אולי אף מסתערב רב פעלים. עובדה. איש לא עצר אותו, ולא פגע בו במאות פעולות באזור ג'נין. אולי גם סיפור השבבים הסודיים בגופם של המחוות לאבו מאזן הוא אגדה, אבל תודו, יש באגדה הזו הגיון מבצעי.