מלחמת גוג ומגוג

המלחמה האחרונה בעולם, האיומה והנוראה מכל אלה שקדמו לה, עתידה להתרחש ב... סוכות. זוהי, מכל מקום, אמונת המסורת עתיקת היומין הרווחת בעם ישראל. אבל, יש גם נחמה פורתא: אחריה, לפי אותה מסורת, יבוא השלום הנצחי בעולם ולא ישא עוד גוי אל גוי חרב, וגם לעמנו יבוא הגואל. כתב על זה אחרון הגאונים, רב האי גאון, שנפטר בשנת 1038: "שמעתי שתחיית המתים עתידה להיות בניסן ונציחת גוג ומגוג בתשרי, בסוכות. לכן גם קוראים בסוכות, בהפטרה, את פרק ל"ח ביחזקאל: "וביום בוא גוג על אדמת ישראל". על-פי נבואת יחזקאל, ייהרסו בבואו של גוג ההרים ויפלו המדרגות וכל חומה לארץ תיפול. "חרב איש באחיו תהיה. ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש. אש וגפרית אמטיר עליו ועל אגפיו ועל עמים רבים אשר אתו". גם במסורת הנוצרים מצאה אגדת "גוג ומגוג" מקום. וב"ברית החדשה" חזה יוחנן: "ואחרי ככלות אלף השנים יותר השטן מבית כלאו ויצא להדיח את הגויים בארבע כנפות הארץ, את גוג ומגוג, ולהקהילם למלחמה - קהל אשר לא יספר כחול הים". וגם שם סופם לנחול תבוסה ניצחת. גם בקוראן המוסלמי מסופר על רעש באחרית הימים, שבו תיפול החומה אשר סגרה דורות רבים על חיל גוג ומגוג ("יאג'וג' ומאג'וג'" - שורה כ"א, צ"ו). ומפרשי הקוראן הוותיקים מוסיפים, כי חיל גוג ומגוג האכזר יגיע לארץ ישראל עד טבריה, מסביב לים כנרת. הפולשים, שישתו את כל מי הכנרת, יעברו אחר כך את הים בחרבה. משם יעלו על ירושלים, אולם כאן תהא תבוסתם שלמה. על מלחמת גוג ומגוג - סמל האכזריות והרגע בעולם - מספרים גם ספרי-מדרש עבריים-מאוחרים. ותבוסתם תהיה, על-פיהם, בחג הסוכות. לפי התלמוד הירושלמי (מסכת מגילה, פרק א', הלכה י"א) גוג ומגוג הם הגותים, אבות הגזע הגרמני. אולם, לפי ספרים עבריים עתיקים אחרים - כל 70 האומות יחדיו הם, לאמיתו של דבר, "גוג ומגוג", וגם חשבון-אותיותיהם מסתכם ב-70. כל שבעים האומות התאחדו, איפוא, בעצה אחת להשמיד את שם ישראל. ובספר "מדרש רבי פנחס בן יאיר" נאמר: "בני ישראל הקריבו בחג הסוכות, בבית המקדש, 70 פרים, לשלום כל 70 האומות בעולם. אלא שמאומות העולם אין אף אחת המוכנה להקריב, ולו פר אחד, לשלומו של עם ישראל"...