אני יושב שעות ושואל את עצמי מדוע לא קמה לה עד כה "מפלגת הפריפריה"? האם אנו "הפריירים" הגרים בפריפריה לא מסוגלים להניע מהלך ארצי שיסחף אחריו המונים אל תוך כותלי הכנסת, אל האליטות כביכול? מדוע שלא יהיה נציג מנתיבות, דימונה או מעלות שבאמת ידאג לנו המופלים לרעה, ואני לא מתכוון לאחד כזה שיבחר ויתחבר לכנופיית השלטון וישכח את בוחריו לאחר שעה של סיור היכרות במשכן הכנסת ולאחר שדאג לסידור למקורביו.
הרי כל הזמן אנו בפריפריה טוענים ש"דופקים" אותנו, מפלים אותנו לרעה, בחינוך, באיכות חיים, ובתרבות ואפילו כשמדובר בהצגה טובה או הקרנת בכורה (רק אחרי שכל המדינה ראתה זה מגיע אלינו לפריפריה).
דווקא הפוטנציאל להגיע היישר אל בית הנבחרים קיים ועוד איך קיים, רק ישנה בעיה אחת והיא החוט המקשר בין כולנו הפריפריאליסטים. חוט כזה עדיין לא נתפר וחבל, חבל לנו על כל דקה שעוברת בלעדיו.
בואו נתחיל לדוגמא עם הקמת גוף שנקרא לצורך העניין "פורום ערי הפריפריות" שייוצג כולו על-ידי אזרחים מן השורה ולאו דווקא מנבחרי הציבור שלה שכל דאגותיהם מסתכמים בכבודם העצמי בלבד ולא דאגה אמיתית לתושבים עליהם הם מופקדים.
אף פעם לא ספרו אותנו שם למעלה והסיבה העיקרית לכך היא שכל אחד מאיתנו לא שווה אפילו מנדט קטנטן אחד כשהוא לבד, מתוך כך קיים הצורך המציאותי המתבקש והוא: איחוד הכוחות של כל ערי הפריפריה אם זה בצפון הרחוק ועד הדרום החם, שבסופו של דבר יוביל להקמת מפלגת הפריפריה!! תודו,זה נשמע טוב לא?
מדובר בכוח אלקטוראלי לא מבוטל, הרי בחישוב פשוט אפשר להגיע לפחות ל-6-7 מנדטים ואפילו יותר אם בונים את המהלך בצורה מדוקדקת וכיאה לפריפריה שכל תושביה בעד שוויון הזדמנויות במדינה כמו מדינת ישראל.
אם כך מדוע אנו כל הזמן בוחרים להתלונן לבוא בטענות וטרוניות עד כמה הדשא של השכן ירוק יותר ולהבין בפעם המי יודע כמה ששוב דפקו אותנו "החיילים" בקצוות המדינה.
זה הזמן להרים את הדגל ולצעוד עד הסוף חברים יקרים, אל זירת מקבלי ההחלטות שבה לעניות דעתי אנו תושבי הפריפריה לא רק שלא מיוצגים, אלא ברוב הפעמים פועלים נגדנו בהחלטות זדוניות ומרושעות כדוגמת ביטולי חקיקה ממשלתית לה זכינו אחרי שנים של דם יזע ודמעות שלא משאירות לנו ברירה, להיכנס לאדישות וייאוש טוטאלי בו אנו את המערכה הזו כבר הפסדנו מזמן!
לאחרונה, קבוצת הכדורגל של עירי האהובה קריית שמונה עלתה לליגת העל, מה שמוכיח לכולנו בכל תחום ותחום שכשרוצים אז מצליחים ולא רק בכדורגל אלא בכל התחומים ובמיוחד בתחום תיקון ההפליה הרובץ עלינו מבחינה חברתית וכלכלית שמאפיינת את כולנו כל אחד בעירו.
אין לכם מושג בכלל מה עשתה עלייתה לליגת העל של קבוצת הכדורגל המקומית לעיר מוכת השעמום עם תושבים בעלי כושר הישרדות והתמדה יוצא דופן שדבקים במקום למרות הכול. כי כאלה אנחנו מהפריפריה נחושים עד הסוף כל הזמן, חוץ מדבר אחד, ייצוג בבית הנבחרים.