כאשר אדם נהרג בתאונת דרכים, נוהגים בתי המשפט לבחון בעיקר את השלכות אובדן ההכנסות העתידיות של המנוח על בני משפחתו.
אלה התלויים במנוח, זכאים לפיצויים עבור אובדן תרומתו של המנוח לפרנסתם.
היורשים שלא היו תלויים במנוח, זכאים לפיצויים עבור אובדן החיסכון שהמנוח היה מצליח לצבור עד לפרישתו מעבודה.
אולם לעיתים קרובות, מותו של הקרוב האהוב בתאונת דרכים, פוגע אנושות גם בכושר השתכרותם של בני משפחתו שנותרו בחיים. לעיתים פגיעה זו קשה יותר מהפגיעה בהם כתלויים במנוח, או כיורשיו.
כך היה במקרה של דני שרוין. אשתו נהרגה בתאונת דרכים והוא נותר לבד עם שתי בנות קטינות. מבטחת הרכב בו נהרגה המנוחה, חברת הביטוח אליהו, סירבה להכיר בכך, שמות רעייתו האהובה, פגע בכושר השתכרותו. השופט בועז אוקון, מבית המשפט המחוזי בירושלים, מינה מטעמו את הפסיכיאטרית, ד"ר ברכה גאוני.
ד"ר גאוני אישרה כי מות הרעייה, פגע קשות ביותר בכושר השתכרותו של הבעל. "המנוחה היוותה עבור בעלה בסיס ועוגן. היא שמשה עבורו תיקון של ילדותו הקשה וכישלונותיו בגיל צעיר. היא תמכה בו והאמינה בכישרונותיו".
מידת הקרבה בין הבעל לבין המנוחה היתה עצומה, המשיכה ד"ר גאוני והסבירה. "כמו שילד קשור לאמא", כך היה הבעל קשור למנוחה. המומחית העריכה כי כתוצאה מאובדן רעייתו, הבעל סובל מנכות נפשית של 30% לצמיתות.
לאחר שהתבררה עוצמת הפגיעה הנפשית, פנה השופט אוקון לדון בשאלה אם הבעל זכאי לפיצויים, למרות שהוא לא היה ברכב בזמן תאונת הדרכים ונזקו אינו נזק פיזי.
הרחבת מעגל הזכאים במצב זה אינה פשוטה, מודה השופט. יש בה סיכון של ריבוי תביעות, בדומה לאדוות הנוצרות במים. החשש הוא כי מרגע שהושלך דבר מה לתוך המים, לא ניתן למנוע את התפשטותן של האדוות לכל עבר ואת הגעתן למקומות רחוקים.
אולם, קובע השופט אוקון, שיקול זה שיבואו ניזוקים נוספים, לאו שיקול הוא. "אילו פסעו דיני הנזיקין או דיני הביטוח בדרך זו - הם לא היו מתקדמים לעולם".
מעבר לכך, מזכיר השופט, בית המשפט העליון בהלכת אלסוחה, כבר הכיר בזכאותו של בן משפחה לפיצויים עבור נזק נפשי שנגרם לו כתוצאה ממות קרובו.
אבל, הזכירה אליהו לשופט, הזכאות הותנתה בארבעה תנאים מגבילים: לקרוב משפחה מדרגה ראשונה, שהיה עד ראיה או שמיעה לאירוע הטראומטי, שחווה את הזעזוע בקרבת מקום וזמן לתאונה, ובתנאי שהנזק נפשי עולה כדי מחלת נפש כפשוטה או פגיעה נפשית רצינית.
שרוין במקרה שלנו, כך הוסיפה אליהו וטענה, אינו עומד בתנאים השלישי והרביעי.
אף אחד מארבעת התנאים, משיב השופט אוקון, לא תואר כתנאי מוקדם שהעדרו שולל את הפיצויים. על תנאים אלה יש להשקיף כעל מורי דרך יעילים, אך אין הם תחליף ל"מצפן הנזיקי". החוגה של מצפן זה תלויה בערכים החברתיים. בכל מקרה יש להשקיף גם על התמונה בכללותה. לעיתים תנאי אחד לא יתקיים, או יתקיים באופן גבולי. אך עוצמת התנאים האחרים תוביל לזכאות לפיצויים. יש לקרוא את התנאים ברוח זו. כפי שאין להפוך אותם למילים ריקות, כך אין להיתלות בהם כדי ליצור מחסומים פורמאליים.
במקרה של שרוין, קובע השופט, עוצמת הקרבה שבין הבעל לבין אשתו המנוחה היו גדולים. המנוחה הייתה מבחינתו "הקשר לחיים". הנזק שהסב לו אובדן אשתו הוא קשה ביותר והוא ממשי ומהותי, גם אם אינו עולה כדי מחלת נפש. הבעל מצוי בדיכאון מתמשך, הוא חסר אונים ונטול יכולת להתמודד עם האובדן. הנזק הוסב בהינף אחד, מיד עם התחוור התוצאה הקטלנית, גם אם הנזק איננו תוצאה ישירה של עצם המראות או החוויות הכרוכות בתפיסת התאונה.
השופט בועז אוקון שפרש בינתיים, למרבה הצער, ממערכת בתי המשפט, הכיר אם כן בדני שרוין כנפגע תאונת דרכים, למרות שהוא עצמו לא היה מעורב בתאונה.
בימים אלה אישר השופט אליעזר ריבלין, מבית המשפט העליון את דרך השקפתו של השופט אוקון על סוגייה זו.
השופט ריבלין דחה את טענת אליהו כי שרוין לא עמד בתנאים שלישי והרביעי.
לגבי התנאי השלישי, מבהיר השופט, הפסיקה פרשה אותו באופן גמיש. אפשר שנזק נפשי שהתהווה הרחק מזירת האירוע, בחלוף זמן, או כתוצאה מחשיפה מתמשכת לתוצאות התאונה (להבדיל מהלם מיידי), יקים תנאי זה.
אשר לתנאי הרביעי, קובע השופט, הפסיקה בעבר הכירה, במקרים המתאימים, באחוזי נכות של 20% כמקיימים את התנאי הרביעי. גם במקרה זה, הנכות חמורה דיה. מה גם שהיא מגיעה ל-30%.