בימים אלה עלתה לכותרות המילה נבצרות. הפעם אני מדברת על משהו שנבצר מבינתי! הדבר קשור בפרופ' יולי תמיר.
שתינו התחלנו מאותה נקודת מוצא - אנחנו באותו גיל, למדנו תואר ראשון בביולוגיה באותה תקופה, אני המשכתי לתואר שני ונהייתי "רק" מורה. ואילו יולי תמיר המשיכה למדעי המדינה וכיום היא פרופ' לפילוסופיה ושרת החינוך.
יולי תמיר מצטיירת בעיני כאישה נעימת הליכות, אינטליגנטית, רהוטה, כזו שבאמת רציתי לראות כעומדת בראש המשרד המייצג אותי, כמורה.
לאור כל זאת אני ממש לא מצליחה להבין, נבצר מבינתי, כיצד השרה כותבת לי מכתב שבו מציגה לפני שחור על גבי לבן, מתווה הסכם של רפורמה בחינוך, עם סימולציות מצורפות, ומדגישה כי מדובר בהסכם מצוין, זאת למרות שהנתונים מדברים בעד עצמם.
הנתונים ששלחה לי משכנעים אותי שמדובר בהסכם גרוע, הפוגע בשכרי האמיתי, פוגע בתנאי עבודתי, מתעלם מגמולי השתלמות שצברתי במהלך שנות עבודתי, מתעלם מגילי, מוריד את השעות שקיבלתי עבור חינוך כיתה וריכוז שכבה, מוריד את המוטיבציה לבצע תפקידים ומתעלם מבעיות אחרות וכואבות במערכת החינוך.
תלמידים שיש להם זכויות ואין להם חובות, הורים מתערבים ולא מעורבים, כיתות צפופות, קיצוץ בשעות לימוד ומנגד חתירה בלתי נלאית להגיע ל"עגל הזהב" הנכסף, תעודת הבגרות, הפקרות תחת הכותרת של מניעת הנשרה, ועלייה באחוזי זכאות תוך הורדת רף הציפיות, וכן, גם מורים שחוקים ומתבגרים, כש"דם חדש" וצעיר מדיר רגליו מבתי הספר. מורים שקשה יותר ויותר לרתום אותם למשימות כמו יציאה לטיולים, אם זה מפאת המצב הגופני, (בכל זאת קשה לטפס על הר שלמה בגיל שמעל ל-50, אחרי לילה ללא שינה), ואם זה משום שהמשימה נעשית יותר ויותר קשה בגלל התנהגות התלמידים.
למרות כל זאת, השרה הנכבדה טוענת בפני, ובפני כל, שרק אדם אחד עומד בין ההסכם המצוין וביני - יו"ר הארגון אליו אני משתייכת.
כי הרי יו"ר הארגון המקביל, הוא הרבה יותר טוב ממנו - עובדה: הוא חתם, והביא את מוריו אל המעמד הנכסף והשכר המיוחל. האם באמת שרת החינוך לא רואה מה שכולנו, המורים, רואים?! שרת החינוך! המלך באמת ערום!