"מקור ראשון" הוא, לעניות דעתי, העיתון הטוב ביותר בישראל כיום, ומשום בחינה אינו נופל ברמתו מהארץ. הוא יוצא לאור אחת לשבוע, ביום ו', והקריאה בו מסבה לי הנאה רבה.
אכן, האוריינטציה של העיתון היא ימנית, ולא יפורסם בו דבר שאדם דתי אינו מסוגל לעכלו, אך רמת העיתון גבוהה ביותר, העברית שבו מוקפדת, אין בו השיטפון הצהוב והזילות הדקאדנטית המאפיינים את העיתונים הגדולים, כתביו ופרשניו מאירי-עיניים ורבי-מידע, ולא פחות חשוב - מובאות בו גם דיעות שאינן לרוחם של חברי המערכת, וניתן בו פתחון-פה ברור גם לבעלי השקפה אחרת, שמאלנית רחמנא ליצלן.
העיתון כולל את כל שקורא עיתון משכיל ומקפיד מחפש, לרבות - לא בהכרח לפי סדר החשיבות - ספורט, כלכלה, ספרות, אקטואליה, ענייני נשים, פינה לילדים, בידור, הגות יהודית, מדע וטכנולוגיה, ענייני חוץ, ועוד. אכן, אין למצוא בו פינת-רכילות ולא יפורסם בו המידע האחרון על בני זוגה של ה"מאמי" התורנית או על עלילות המיטה של ה"סלב" האופנתי, אך גיליתי שאפשר לחיות ללא מידע זה, למרות היותו חיוני להישרדות בישראל. לצערי, אין לי מניות ב"מקור ראשון", וגם בגין שבחים אלה לא ישולמו לי תגמולים.
עורך העיתון, אורי אליצור, כתב בגליון האחרון (02.11.07), במוסף "יומן", דברים חמים לזכר הגשש פולי ז"ל. הוא פיתח תזה על מגמות סוציאליות ועדתיות במערכוני הגשש, ובין השאר כתב:
"פולי גילם בדרך כלל את דמות האשכנזי התם, האאוטסיידר, המגלה להפתעתו ולרוגזו שהמציאות הישראלית מתנהלת בידי ה'אזייאתים'. פולי הוא האבא של עצמאותה, ישראלי ציוני משכיל וצנוע, שמנסה לשמור על נימוס ואיפוק לנוכח המכה שירדה עליו כשמתברר לו שבתו מתחתנת עם בן של מוכר, עד מהרה הוא לומד לדעת שמוכרי החמוצים למיניהם השאירו אותו הרחק מאחור, עשו מיליונים בעסקי החמוצים, והם אלה שמנהלים את העולם. הוא מנסה לדבר אל שופט הכדורגל "כשופט אל שופט" מעל ראשו של החוליגן מהטריבונה, אבל מגלה להפתעתו שהשופט והחוליגן יחד הם המציאות הישראלית האמיתית, והוא זה שלא ממש בעניינים.
פולי הוא גם הרומני ששני מוסכניקים מזרחיים דופקים לו את האוטו ואת הארנק, בזמן שהוא מספר להם שוב ושוב את אותה בדיחה בניסיון חסר סיכוי להיות אחד מהחבר'ה. פולי הוא הבעל ההגיוני והתרבותי שמסכים לחלוקה צודקת חצי-בחצי, ונשאר עם חוט מאריך, ומול נהג ההובלות שמתעמר בו אין לו למי להתלונן, כי פליקס לא יענה לו.
השלישיה הקלאסית, שאיבדה השבוע את החוליה המחברת שלה, הצליחה באורח פלא להצחיק אותנו עד דמעות לאורך עשרות בשנים, בשעה שהיא מספרת בעצם סיפור עצוב למדי, החוזר על עצמו שוב ושוב בעשרות וריאציות קומיות.
הסיפור הוא סיפורה של האליטה האשכנזית הישראלית, המשכילה, האירופית, שמרגישה שמישהו גנב לה את המדינה. כמעט בכל מערכון של הגששים מופיעה ההתנגשות הזו בין 'אנחנו' ו'הם', כאשר ברוב המקרים פולי מגלם את ה'אנחנו', והשניים האחרים, ייבדלו לחיים ארוכים, מגלמים את 'הם'.
לבסוף, בתוכנית האחרונה, פולי מסיר את המסכות ומגלם את ה'אנחנו' לגמרי במפורש. הוא שייקה, פולי וגברי האמיתיים. הוא מזדהה במפורש כפולי מהגששים, ובלי שום מבטא רומני או הונגרי הוא בא למגרש המכוניות לקנות אוטו קטן לאשתו. ושם ישנו "אליקו חבל שהוא איננו", שעושה את הגששים יותר טוב מהם עצמם, ושם קוראים לפולי כל הזמן שייקה, ושם הישראלי הספרדי הקומבינטור דופק את האשכנזי התם מהר, חזק ואלגנטי יותר מבכל המערכונים הקודמים, ונהנה מזה. והקהל נהנה איתו.
רבים ניסו השבוע, לכבודו של פולי, להתמודד עם השאלה מהי תרומתו האמנותית והתרבותית של אמן הבמה, בשעה שלכאורה הוא רק מבצע את הוראות הבמאי ומשמיע את הטקסטים שכתב המחזאי".
אורי אליצור משווה את מערכוני הגשש החיוור לספר "קופסה שחורה" מאת עמוס עוז, שלדעתו מציג אותה מציאות עדתית-חברתית אך בסגנון שונה ודוחה, לעומת סגנונם הקסום של הגששים:
"... כמה מר ומפריד, מתנשא ומרחיק, הסיפור הזה אצל עמוס עוז, וכמה הוא מקרב ומצחיק וקסום אצל הגששים. יושבים באולם אשכנזים וספרדים, שמאלנים וימנים, דתיים וחילונים, בתחושה משותפת של קסם, מתגלגלים מצחוק, ומזדהים לסירוגין גם עם ה'אנחנו' וגם עם ה'הם'.
את הקסם הזה לא חוללו כותבי הטקסטים, אלא השלישיה שעל הבמה. ואולי סוד הקסם הוא בכך שפולי, האיש שנבחר לגלם את ה'אנחנו' - ובואו נודה: את האשכנזי השמאלי האליטיסטי הכועס - היה נקי מכל שמץ התנשאות, והעביר את המסר המר באופן כל כך אנושי, שהוא הפך מתוק בלי ללכת לאיבוד".
עד כאן דבריו של אורי אליצור, שאני מסכים בהחלט למבטו האוהב על הגששים ועל תרומתם החברתית, אך לדעתי אין יסוד לתזה העדתית-חברתית שלו. פולי לא העלה רק את הדמויות שהוזכרו לעיל, אלא גם דמויות שבהן הועלתה "עדתיות" הפוכה לזו שמצא אורי אליצור. נזכיר אחדות מהן:
רוכב האופניים ברוך, שמוצאו מעדה לא-מזוהה, שמנהל הבנק מר מיוחס יחד עם עוזרו ורסנו, שניהם דמויות "מזרחיות" מובהקות, מנסים "לתחמן" (אתה הבנת את זה, מר ברוך?).
שני הטייחים, "הטובים לטייח", שאחד מהם (שייקה) "הפקיר" הבוקר 1,500 לירות בבנק, והוא חושש שיחולקו לעוברים ולחרשים באמצעות הבנקו-חור. שניהם "מזרחיים" לעילא, וכך גם מר מיוחס, מנהל הבנק.
שני הנוכלים, רוזנקרנץ וגילדנשטרן (או מה שמם), המנסים לסובב על אצבעם אפילו את החור שבקיר, הם אשכנזים ברורים, בעיקר במבטאו של פולי, ודווקא גברי התמים אינו מסוגל להסתיר את מזרחיותו באותו מערכון.
המטלפן אל הרדיו, פולי, בפינה "הכה את המומחה" עם המומחה אברהם חטף-פתח, הוא "מזרחי" תמים המנסה לצלוח את גלי ההתנשאות של המומחה ושל השדר, גברי ושייקה, שניהם אשכנזים ברורים.
הדוקטור למחול, ד"ר ליכטיג בר-זוהר, הוא אשכנזי מובהק לפי שמו, ואילו הסיידים, השואלים באיזה צבע הוא רוצה את הפס-כסף, ואומרים לו "אם אתה חייב לי שלם לי, ואם אתה חייב לך שלם לך", אחד מהם (פולי) הוא אשכנזי, והאחר (גברי) לא-מזוהה מהבחינה העדתית. כמוהם יש בעלי-מקצוע רבים, מכל העדות, העושקים את לקוחותיהם.
טועה איפוא אורי אליצור. פולי לא גילם דמויות אשכנזיות בלבד. לא עושק האשכנזים התמימים בידי הקומבינטורים המזרחיים, לא "דפיקת" המזרחי חסר ההשכלה, ולא שום השקפה עדתית חד-צדדית היו אצל הגששים, אלא שיקוף מוצלח וגאוני של החברה הישראלית על כל חלקיה (גם הערבים, כמו במערכון על המילואימניקים ("הייתי מתנחל אצל איזו נחלאווית") המוסרים את השמירה מפני מסתננים בידיו של ערבי מקומי). ובעם הזה יש, ברוך השם, קומבינטורים מכל הצבעים ומכל העדות, לצד אנשים תמימים ואידיאליסטים צרופים.
ועוד טעות טעה אליצור. את "הקסם הזה" עשו בהחלט, יחד עם שלושת הגששים, כותבי הטקסטים, שהמובילים בהם היו שלושת המנוחים נסים אלוני, יוסי בנאי ושייקה אופיר. בשום פנים ואופן אין להפריד בין חלקם של אלה בהצלחה ובתוצאה הנהדרת, ובין חלקם של פולי, שייקה וגברי.
מקצוענות מוקפדת, בימוי עילאי, כשרונות-משחק גדולים, כישורי זמרה ומוסיקליות, ומעל לכל אהבה גדולה וברורה לעם הזה - אלה שהביאו את הגששים להצלחה כה אדירה, טבולה בחידושים לשוניים מבריקים אשר הפכו חלק מהעברית של ימינו. וחידושים אלה בשום פנים ואופן אינם עלגים ואינם שגויים מהבחינה הלשונית, כמו אצל בדרנים אחרים.
אורי אליצור צודק באבחנתו לגבי הקהל שבאולם: ישראלים מכל הצבעים ומכל המינים, יושבים ומתגלגלים מצחוק - בראותם לנגד עיניהם כיצד הם עצמם, כולם על כל גוניהם, נלעגים ומצחיקים אך אנושיים.
ימתקו לפולי רגבי עפרו.