במאמרו "תלמדו מהרפורמה בחינוך" (Ynet, 05.11) מגיע העיתונאי סבר פלוצקר למסקנה, כי הצלחת הרפורמה בארה"ב ראויה להילמד גם בישראל. אכן כך, אבל מן הראוי שנשים לב להבטים החסרים בה: המושג ערך אינו מופיע בכתבה ובוודאי שלא חינוך לערכים, וגם לא התייחסות לקבוצות לקויות למידה ודומיהן.
הכותב מתאר את הרפורמה שהחלה ב-2002 בעיר ניו-יורק ביוזמתו של בלומברג עם היבחרו לראשות העיר בשיתוף נציב החינוך ד"ר קליין ובהסכמת הסתדרות המורים. כיום, מוסיף הכותב, מצויים כ-60 בתי ספר בניו-יורק, רובם ככולם באזורי מצוקה, ועוד 3,500 בתי ספר ברחבי ארה"ב. העיקרון המרכזי ברפורמה הוא "תגמול מבוסס ביצועים". כלומר, בתי הספר שהצטרפו לרפורמה והצליחו לשפר את הישגי תלמידיהם זכו לתגמול שכר משמעותי המגיע עד כדי 7,000 דולר לחודש למורה ו-11,000 דולר למנהל ולתנאי פרישה משופרים.
מאידך, בתי ספר שלא הצליחו לעמוד ביעדי הרפורמה תקציבם קוצץ ולבסוף נסגרו. ההחלטה על תגמול המורים והמנהלים הופקדה בידי עמותות ציבוריות שזכו ב"צ'רטר" של המפקחים על החינוך לאחר שעמדו בסדרה של קריטריונים כמו יום לימודים ארוך והסכמה על תוכנית ליבה ועוד. העמותות גייסו כספים מתרומות ומקרנות ותקצבו בפועל את בתי הספר.
לצד יתרונות השיטה קשה שלא להבחין בחסרונה. היא מתעלמת לחלוטין משני תפקידים בסיסיים של מערכת החינוך: הקניית ערכים, מענה לצרכיו הפסיכולוגיים של התלמיד במהלך התבגרותו וטיפול פרטני ותומך בקבוצות ייחודיות. הקלות היחסית שבה ניתן למדוד ולהעריך הישגים לימודיים גרמה, ככל הנראה, להדגשת מצוינות הישגית. מאידך, הקושי להוכיח הישגים ערכיים שבשלותם לא גלויה ולעיתים מאוחרת, הביאה את מתכנני הרפורמה להזנחתם.
אלא שעל קושי זה אפשר להתגבר בנקל. ניתן להוסיף מדדי הערכה שיצביעו על הפנמה של ערכים אזרחיים ודמוקרטיים ועל מידת המצוינות של בית הספר בהנחלתם. חקר עמדות שכיח במדעי החברה ובאמצעותו אנו למדים על משבר ערכים קשה הפוקד את בני הנוער בישראל ביחסם למהות המשטר הדמוקרטי ויחסם הבלתי סובלני למיעוט ולזר זה למעלה משלושה עשורים. הצורך בחינוך פוליטי בחברת הגירה דוגמת ישראל, שרק בעשור האחרון קלטה עוד כמיליון עולים חדשים, זועק לשמיים.
במסגרת הרפורמה שתונהג בישראל ניתן לבצע אחת לשנה סקר עמדות ולעמוד על יחסם של התלמידים לערכי הדמוקרטיה ובכך להעריך את העבודה החינוכית הנעשית בבית הספר ואת מידת השיפור שחל בה במהלך השנים.
ניתן לעודד את חברת התלמידים בבית הספר להתנהל באורח דמוקרטי כדי להגביר את סיכויי התלמידים להתנסות ולהפנים את אורחות החיים הדמוקרטיים ולתגמל את צוות ההוראה וההנהלה בבתי הספר בהם קיימת מועצת תלמידים אקטיבית, עיתון בית ספר, פעולות המעידות על מחויבות לקהילה וכדומה.
אם נקבל את עיקרון "תגמול מבוסס הישגים", רק על-פי רמת ההישגים, תמשך המגמה שכבר החלה והיא הפיכתו של בית הספר "לבית חרושת לציונים". הרצון של מורים ומנהלים לזכות בנתחי שכר מדושנים לא תותיר להם זמן ומשאבים לעסוק בחינוך.
הפנמת ערך, סיגול התנהגות, תמיכה רגשית, הארה שהופכת מורה לדמות משמעותית לחיים, אינם תהליכים קצרי טווח. לעתים הם מבשילים רק לאחר שהתלמיד השלים את חוק לימודיו, אך חשיבותם מרובה.
אין ספק ששיפור ההישגים הלימודיים והכלתם על כלל התלמידים הוא צורך הכרחי של חברה מפותחת כישראל, שחפצה להצמיח דורות של מדענים, רופאים, מורים, אנשי היי-טק ועוד, אך באותה מידה צריכה היא לשאוף לרמת מוסריותם של אזרחיה.
גם ההבט הרגשי חשוב לא פחות. גיבוש אישיות היא משימתו העיקרית של המתבגר. שהותו בבית הספר מלווה בהתלבטויות קשות. לא אחת נקלעים תלמידים לקשיים והם זקוקים לסיוע ולהדרכה. רדיפה אחר הישגים עלולה להביא להזנחת הטיפול בחריג, במתקשה, בלקוי הלמידה ובצרכים האקספרסיביים של הפרט. בנוסף לחינוך הערכי ולשיפור ההישגים מן הראוי שבתי הספר יציגו תוצאות המלמדות על שיפור היחס האישי לתלמידים, כגון דוחות טיפול, הקמת תוכניות פרטניות עבורם ודרכים מתאימות לבחינתם.
לסיכום, עיקרון ה"תגמול מבוסס הישגים", שברפורמה האמריקנית עשוי להתאים במציאות הישראלית בתנאי שמתייחסים לשלושת המישורים; הקוגניטיבי, הערכי והרגשי.