מנכ"ל משרד האוצר, ירום אריאב, הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון, ידין ענתבי, עובדים יקרים, מכובדי כולם,
זוהי השנה הרביעית ברציפות בה מתקיים הכנס, אני שמח לקחת חלק בתחילתה של מסורת בה מתכנסים בצוותא בכירי ועובדי האגף לדורותיו,
בתקופתי הקצרה כשר אוצר נחשפתי למשרד ממשלתי העומד בחזית השירות הציבורי בישראל, משרד שהמשאב האנושי בו בולט באיכותו הנדירה ושעובדיו מקיימים הלכה למעשה את השאיפה למצוינות ואיכות. אני גאה ושמח, להימנות על קבוצת איכות זאת.
בעיניי, שאיפתכם המתמדת להוביל, ליזום ולדחוף קדימה כל העת
במגמה להמשיך את הצמיחה והשגשוג של כלכלת ישראל תוך שמירה על יציבות המשק - מהווה דוגמא לכלל השירות הציבורי.
שוק ההון הישראלי עבר בשנים האחרונות טלטלות לא מעטות. החקיקה הענפה שבאה בעקבות דוח ועדת בכר; מכירת החזקות הבנקים בקופות הגמל ובקרנות הנאמנות לגופים חוץ בנקאיים הביאה,
לתנועות הון מאסיביות, לכניסתם של שחקנים חדשים וזרים לשוק ההון הישראלי, לכניסה רחבה יותר של גופים מוסדיים לתחום הקצאת האשראי וזאת תוך ירידה בהיקף האשראי שמגיע מהמערכת הבנקאית וצמצום התיווך הבנקאי.
כל אלה ושינויים רבים אחרים חייבו את המערכת האוצרית בכלל ואת אגף שוק ההון בפרט לפעול על-מנת לקבוע נהלים מוסדרים, מנגנוני פיקוח ובקרה יעילים, ותשתית מתאימה להקטנת הריכוזיות בשוק ההון, צמצום הפוטנציאל לניגוד עניינים, ושיפור רמת התחרות בשווקים.
מכובדיי, לדעתי, התודעה אשר צריכה לכונן את פעילותנו בשדה הפיננסי היא שהזמן איננו עומד מלכת. במציאות שבה ישראל הינה שחקן בכלכלה גלובלית כלכלה ללא גבולות, ישראל נמצאת במרוץ נגד הזמן.
שורה ארוכה של מדינות חותרות להימצא בקידמת הבמה של המשחק הפיננסי,ומנסות לעצב את כלכלותיהן ככאלה המשמשות אבן שואבת להון זר. הכסף - כמו המים - זורם להיכן שנוח לו. אל אותן מדינות שבהן החסמים הבירוקרטיים מועטים; התחרותיות גבוהה; התשתיות מתקדמות; והאיכויות האנושיות בולטות.
המשקיע הפוטנציאלי מוכן לשים את כספו במקום שבו מציגים לו מגוון מתקדם של מוצרים פיננסיים; רמות שונות של תשואה וסיכון; וידיים נאמנות הפועלות תחת המטריה של שוק מפוקח, יעיל, שקוף, תחרותי ופתוח.
ישראל משחקת נגד הזמן ופועלת במרחב של תדמיות עליה לייצר אל מול שווקי הכסף השונים תדמית של חדשנות; יזמות; ויצירתיות. להוכיח כי היא עדכנית ורלוונטית.
להראות כי היא יוזמת ולא רק נגררת ומיישרת קו אחרי מגמות רווחות. דווקא משום שישראל היא שחקן קטן בעולם גלובלי, חובה עלינו לבחון מהו היעד הריאלי שעלינו להציב לשוק ההון הישראלי בעשור הקרוב ואת הדרכים המובילות אליו.
- עלינו לבחון איך לייצר משיכה של הון זר לישראל
ואיך להפוך אותה לאטרקטיבית יותר.
- עלינו לבחון איך יוצרים תשתית שתאפשר לגופים פיננסיים בינלאומיים להגביר את פעילותם פה.
- ועלינו לשאול, האם ישראל יכולה להיות בטווח הארוך מרכז פיננסי איזורי מוקד משיכה פיננסי למדינות הצומחות שממזרח לגרמניה וממערב לסין.
הדיון הפנימי סביב שוק ההון הישראלי התמקד בשנים האחרונות בשאלה של חלוקת העוגה הפנימית - של רמת התחרותיות והיקף הרגולציה, של היכולת להעניק שירותי מימון תחרותיים לכלל המגזרים במשק, והדרכים למניעת ניגוד עניינים, זהו נדבך חשוב אך לא בלעדי.
עלינו לשאול האם בכוחנו להגדיל את היקף שוק ההון הישראלי באופן שיאפשר מרחב פעילות תחרותי יותר לכלל השחקנים, לבחון האם שוק ההון יכול לקפוץ מדרגה מיציקת השמן על פעילות הייצור במשק; לאחד ממנועי הצמיחה של המשק הישראלי.
מדוע שוק ההון? משום שבראייתי תעשיית הפיננסים בישראל יכולה להתפתח בדיוק כפי שתעשיית ההיי-טק התפתחה. אותם הכוחות שהביאו לצמיחתו של פלא ההיי-טק הישראלי, יכולים להביא לפריחתו של פלא הפיננסים הישראלי. מוקד הכוח של ישראל איננו באוצרות הטבע אלא בהון האנושי, באותם צעירים, משכילים, חדורי מוטיבציה, העזה, מעוף ויצירתיות.
אנו מוצאים אותם כיום מסתובבים בשווקים הפיננסיים בעולם, בעמדות מפתח, כיועצים ושותפים, הם נמצאים בבתי ההשקעות, בקרנות השונות, בחברות הדירוג ובתאגידים הגדולים. השאלה העיקרית העומדת בפנינו היא איך להביא אותם חזרה הביתה? איך לפתח בישראל מרכז פיננסי שיהפוך אבן שואבת לכל אותם שחקנים פוטנציאליים שבליבם פינה חמה למדינת ישראל. כאן מגיע תפקידם של קובעי המדיניות: ראשית, בבחינת החזון והגדרתו. לאחר מכן ביצירת התשתיות להגשמתו על-ידי כוחות השוק.
סל הכלים העומד לרשותנו בהקשר הזה הוא מגוון, כך כדוגמא עלינו לבחון האם ביכולתנו:
- לפתח את התשתיות הרגולטוריות בשוק ההון
- לאמץ רגולציה מתקדמת, מתואמת, בהירה, פשוטה ועדכנית.
- להקטין ביורוקרטיה במקום שהיא מיותרת.
לאמץ סטנדרטים בינ"ל ולהפנים את השפה הבינ"ל הנהוגה בתחום התקינה והרישוי.
להבין כי החכמה בעניין הזה, איננה רק אצלנו, ומתוך כך לקדם הסכמי שת"פ והכרה הדדית עם רשויות זרות ורגולטורים במדינות אחרות. בהקשר זה נדרשים שינויי תפיסה והעזה. הבנה, למשל, שאין סיבה שחברה שקיבלה היתר לרישום למסחר בישראל לא תוכל לסחור במדינת שיתוף הפעולה וההפך.
- לפתח את התשתיות הפיננסיות, לפתח מכשירים פיננסיים מתוחכמים; לקדם טכנולוגיה מתקדמות בתחום המיחשוב, הסליקה, ושירותי האינטרנט.
- להתאים את מערכת המס לחזון שיוגדר לשוק ההון באופן שיאפשר לנו להיות תחרותיים ואטרקטיביים בסביבה הגלובלית.
- עלינו לבחון באופן מתמיד את שאלת האיחוד והמבנה הראוי של רשויות הפיקוח, במטרה לקבוע מדיניות פיקוח קוהרנטית ועיקבית,
להשיג רמת פיקוח אחידה, הומוגנית, יעילה ועצמאית.
- והעיקר להשקיע בהון אנושי. כאן אנו חוזרים אל החינוך כמפתח לצמיחה; אל הצורך בחיזוק החינוך הפיננסי. אל החשיבות שבעידוד רכישת השכלה גבוהה בתחום. ביצירה של מוקדי התמחות אוניברסיטאיים בתחום הפיננסיים. מוקדים שיהוו אבן שואבת לאותם צעירים שיבקשו להיות חלק משוק ההון הישראלי שמתפתח.
האם ישראל ערוכה לכך? האם אכן קיים בישראל הפוטנציאל להיות מרכז פיננסי איזורי? נראה לי שאין לנו את היכולת להתעלם משאלה זו.
בראיית עתיד, ובראייה של תכנון לטווח ארוך מוטלת עלינו החובה לבדוק בכל התחומים שפירטתי. האם יש כאן סיכון שאסור לנו לקחת או שמא יש כאן הזדמנות היסטורית שאסור לנו להחמיץ. זהו האתגר שאני מעמיד בפני הרגולטורים ובפני ועדת אריאב, אני תקווה כי ביחד נוכל לו.
תודה רבה.