החלטתו הצפויה של השר לעניינים אסטרטגיים, אביגדור ליברמן, לפרוש מהקואליציה בעקבות תחילת השיחות והמגעים על נושאי הליבה, הינה דוגמה קלאסית לחוסר אחריות לאומית אותה יש לגנות ולהוקיע מכל וכל.
לא חייבים להישאר בקואליציה, בכל מחיר, אך בוודאי שגם לא יוצאים ממנה בכזו קלות, ובוודאי כשמדובר על תקופה רגישה עבור מדינת ישראל וממשלתה, נוכח התהליכים המדיניים המתפתחים והמצב הביטחוני הקשה בדרום הארץ. זאת ועוד, המגעים בין לבני ואבו-עלא נמצאים בשלב ההתחלתי שלהם, שלב שבו טרם הונחה על השולחן כל הצעה קונקרטית. פרישה הנסמכת על תואנה זו היא בזויה וראויה לגינוי.
לא ייתכן, כי אדם שנכנס ב"קול תרועה" רמה לקואליציה, יעזוב אותה רק משום שהחלו מגעים בנושאים המצויים בלב ליבו של הסכסוך הישראלי-פלשתיני. למי שהספיק לשכוח, אביגדור ליברמן נכנס לממשלה, רק כאשר הובטח לו תיק התפור למידותיו - השר לעניינים אסטרטגיים, נו באמת, על מי אנחנו עובדים? לא היה דבר שבו טיפל ליברמן, שלא יכול היה להיות מטופל או לא טופל בפועל במסגרת משרד הביטחון, משרד החוץ ולשכת ראש הממשלה.
פרישה מקואליציה על-רקע אידיאולוגי, היא דבר ערכי שגם אם אנו לא מסכימים עימו, ראוי להעריכו משום שפירושו לוותר על ההטבות הנלוות לישיבה פוטנציאלית בממשלה, כשר לכל דבר ועניין. אך הצעד הנחפז בו צפוי לנקוט ליברמן, הוא בדיוק ההיפך מערכי, כי אם כזה המונע מאינטרסים פוליטיים אלקטורליים גרידא, ותו לא.
על-מנת להדגיש את האבסורד שטמון בכך, ניקח כדוגמא את מפלגת ש"ס שגם היא אחת המתנגדות הגדולות לדיון בסוגיות הליבה. כפי שהבהיר יושב-ראש ש"ס, שר המסחר והתעשיה וממלא-מקום ראש הממשלה, אלי ישי, פרישה של מפלגת ש"ס תבוא, רק כאשר ידובר בין הצדדים על ויתורים ממשיים שלהם מתנגדת מפלגתו. יימצאו ודאי הציניקנים שיגידו, כי מדובר רק על עוד כמה שבועות של ישיבה בממשלה ובמשרד המסחר והתעשיה. אני בא ואומר - זהו צעד שראוי להערכה.
לבסוף, אני אף סבור, כי במציאות הפוליטית המקומית אין מקום למפלגות שלא מבקשות התקדמות מדינית. עצם הדיבור על פרישה, בשלב כה מוקדם של מגעים ראשוניים, מכשילה תהליכים פוטנציאליים ומקדשת את הסטגנציה, את הקיפאון המדיני המהווה מתכון להרס פנימי של החברה. יושב-ראש שמוביל את מפלגתו אל מחוץ לקואליציה, כשברקע רק דיבורים ולא תכנונים ממשיים, הוא לא יותר מדמגוג רב עוצמה, ששומה עלינו להיזהר ממנו שבעתיים.