הנשיא המצרי חוסני מובארק משתף פעולה עם החמאס כדי להבטיח שקט פנימי בארצו. מובארק מעוניין בהעברה שקטה של שלטונו לבנו גמאל ואיננו מעוניין בעימות עם תנועת "האחים המוסלמים" שהיא תנועת האם של החמאס. מבחנו של מובארק יהיה בקרוב כשיתחילו לדון בהסדרים החדשים להפעלת מעבר רפיח אז יצטרך מובארק להחליט האם הוא תומך בעמדת הנשיא עבאס או בעמדת החמאס.ישראל צריכה לפעול על-פי האינטרסים הביטחוניים שלה גם במחיר כיבוש מחדש של ציר פילדלפי
מקורות בכירים באש"ף לא מסתירים את דאגתם מהתיאום ההולך וגובר בין מצרים לבין תנועת החמאס אשר התחזק בחודשים האחרונים, מאז ההשתלטות הצבאית של החמאס על הרצועה, וששיאו הגיע בשבוע שעבר לאחר שפעילי החמאס פרצו בכוח את גדר הגבול בין הרצועה למצרים באזור רפיח.
מצרים עוברת עכשיו לשלב נוסף והיא מציעה לתווך על אדמתה במחלוקת בין ארגון הפת"ח לארגון החמאס. הנשיא מחמוד עבאס מודאג מאוד מהסחף ההולך וגובר בעמדתה של מצרים כלפי החמאס והוא ייצא עוד השבוע לקהיר לפגישה עם הנשיא מובארק בניסיון לתאם עמדות במיוחד בכל הקשור להצעת הרשות הפלשתינית, שהוגשה כבר בוועידת פאריס למדינות התורמות, כי היא זו שתקבל את השליטה על מעברי הגבול ברצועה. הנשיא עבאס גם אמור להבהיר לנשיא המצרי כי הדיאלוג עם תנועת החמאס יכול להתחדש רק לאחר שהיא תיסוג בה מההפיכה הצבאית שעשתה ברצועה ביולי 2007.
בינתיים הורה הנשיא מובארק להשאיר את הגבול פתוח באזור רפיח בקטע שבין רפיח המצרית לרצועת עזה כדי שתושבי הרצועה יוכלו להמשיך ברכישת מוצרי מזון ואספקה בשטח המצרי. הנשיא מובארק מעוניין ל"שחרר את הקיטור" מהר ככל האפשר.
שלוחה של האחים המוסלמים מדיניותו של הנשיא מובארק כלפי רצועת עזה ותנועת החמאס איננה חדשה, כבר כתבתי עליה בעבר. הנשיא מובארק יודע כי תנועת החמאס היא רק שלוחה של תנועת "האחים המוסלמים" במצרים. "האחים המוסלמים" הם כוח האופוזיציה העיקרי במדינה ויש להם כעשרים אחוזים מהמושבים בפרלמנט. לכן מובארק איננו מעוניין בעימות עם החמאס. הנשיא המצרי סובל ממצב בריאותי מדרדר והוא מעוניין להעביר את רסן השלטון בארצו בצורה "חלקה" לבנו גמאל. אין לו שום עניין להתעמת עם החמאס שכן פירוש הדבר עימות עם "האחים המוסלמים".
בנובמבר 2007 העבירה מפלגת השלטון במצרים שורה של שינויים בחוקה. השינויים מאפשרים לגמאל, בנו של מובארק, להציג את מועמדתו לתפקיד הנשיא מטעם המפלגה ב-2011 והם מטילים מגבלות על תנועת "האחים המוסלמים". בין היתר נאסר על קיומן של מפלגות דתיות במדינה.
לפני כשבוע עצרו כוחות הביטחון של מצרים כ-700 פעילים של תנועת "האחים המוסלמים" בעקבות שורה של הפגנות שארגנה התנועה במצרים במחאה על המצב בעזה. המפגינים הביעו תמיכה במנהיג החמאס איסמעיל הניה וקראו לא שלא לוותר על המאבק המזויין בישראל. בין אלה שנעצרו היו כ-200 פעילים של התנועה שארגנו את ההפגנות בקהיר, אלכסנדריה, פיום ואזור הדלתא של הנילוס.
תנועת "האחים המוסלמים" במצרים סובלת בעת האחרונה ממשבר פנימי חריף בכל הקשור למצע הפנימי שלה המעורר מחלוקות רבות בנושאי השיוויון, האזרחות ואופי המדינה. התנועה גם סובלת ממשבר מנהיגות ואין לה דמויות כריזמטיות בולטות היכולות לייצג אותה כלפי פנים וחוץ. הנשיא מובארק איננו רוצה לספק לתנועה שום תירוץ להתאחד ולהחריף את המאבק בשלטונו ולכן הוא מעדיף לשתף פעולה עם תנועת החמאס מאשר להתעמת עמה.
נוכח המדיניות הזו של הנשיא מובארק הסכנה לישראל היא רבה. פירוש הדבר הוא כי הברחות הנשק ממצרים אל רצועת עזה יימשכו תוך המשך העלמת העין של המצרים מן התופעה. לא מדובר רק בהברחת אמצעי לחימה, המדיניות הזו תאפשר גם כניסתם לרצועה של מומחי טרור שעברו אימונים צבאיים באירן ושל גורמי הג'האד העולמי כמו אל-קאעידה.
מעבר לכרסום במעמדה של הרשות הפלשתינית ושל הנשיא עבאס בעיני המצרים, קיימת גם הסכנה כי החמאס ינסה להבריח את החייל החטוף גלעד שליט למצרים ומשם לסודאן או אירן.
המבחן האמיתי של הנשיא מובארק יהיה בימים הקרובים לאחר שהגבול בין מצרים והרצועה ייסגר, אלפי הפלשתינים ישובו לבתיהם ברצועה ויחלו הדיונים על ההסדרים החדשים במעבר רפיח. האם יתמוך מובארק בעמדתה של הרשות הפלשתינית או בעמדת החמאס? הרשות הפלשתינית מציעה לחזור להסדר הקודם שאת המעבר יאיישו אנשי הכוח הנשיאותי של מחמוד עבאס. ארגון החמאס מסרב ודורש סידורי ביטחון חדשים שייקנו לו מעמד במעבר בתוקף היותו השליט החדש ברצועה.
עמדתה של ישראל בסיפור הזה היא חשובה ביותר. על-פי ההסדר שהיה טרם השתלטות החמאס על הרצועה נכחו במעבר רפיח משקיפים אירופיים בנוסף לאנשיו של הנשיא עבאס. הפיקוח הזה, שהיה מוגבל מאוד, נועד להתריע או למנוע כניסתם של גורמי טרור לרצועה. אסור לישראל להסכים לכך שלחמאס תהייה דריסת רגל כלשהי במעברי הגבול, הדבר ייתן לגיטימציה לטרור ויחליש עוד יותר את כוחה של הרשות הפלשתינית ונשיאה עבאס. הדבר גם יחליש את כוחה של ישראל לשלוט בשאר המעברים ברצועת עזה.
הדרג המדיני נדרש להיערך היטב לבאות ולשקול את האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל בגבולה עם מצרים. אם ישוב המצב לקדמותו ומצרים לא תהייה מעורבת עוד בחיי היום יום ברצועה הרי שהאחריות למניעת הטרור מרצועת עזה מוטלת בראש ובראשונה על ממשלת ישראל. בתרחיש כזה על הממשלה לעשות הכול כדי למנוע הכנסת נשק ומומחי טרור לרצועה המאיימים על בטחונה של ישראל. התרחיש הזה שוב ממחיש את הצורך במבצע צבאי נרחב ברצועה והשתלטות ישראלית מחדש על ציר פילדלפי.
צריך להבין, אין זו אופציה מלבבת אבל שום פלשתיני או מצרי לא יעשה עבורנו את "העבודה השחורה". שוב נאלץ אנחנו לטבול את ידינו ברפש ולעשות את מה שצריך, פשוט אין ברירה, אחרת מצבנו הביטחוני רק יחמיר.
