לא צריך להיות נביא כדי לחזות, כבר עכשיו, מי יכהן כנשיאה הבא של ארצות-הברית. ההכרעה, אומנם, עדיין לא נפלה ויש עוד חזון למועד, אבל כבר בשלב זה מסתמן בבירור כי הנשיא האמריקני החדש יהיה המועמד הרפובליקני, ג'ון מקיין.
התחזית הזאת איננה משאלת-לב. היא מבוססת, מעל לכל, על המסורת האמריקנית, שלפיה לא יכהן כנשיא כושי, יהודי או אשה. כל ניסיונות העבר הוכיחו זאת בעליל, ומאז מועמדותה הנואלת של כוכבת הסרטים, שירלי טמפל, שוב לא נעשה ניסיון נוסף להכריז על נשיא, שאינו מקובל על המסורת והמנטאליות האמריקנית.
ויש גם פן נוסף לניצחונו הצפוי של ג'ון מקיין: מלחמת ההתשה בין מועמדי הדמוקרטים, הילרי קלינטון וברק אובאמה, כבר מצטיירת בעיני הבוחרים האמריקנים כסיוט לשמו. שהרי בכך הם פשוט שיחקו לידיהם של יריביהם הרפובליקנים, ומעל לכל, כמובן, לידיו של מקיין עצמו, שנותר עכשיו מועמד יחיד בזירה, לעומת שני המתקוטטים הדמוקרטים המוחלשים.
אז אם לא די בכך שמועמדי הדמוקרטים הם, רחמנא לצלן, "נבלה" ו"טריפה" - אשה וכושי - הרי שאף לא אחד מהם לא צבר את הכוח הדרוש כדי להתייצב כמועמד יחיד אל מול המועמד הרפובליקני, שכבר הרוויח זמן ויכול להתחיל, בהשקט ובבטחה, את מסע הבחירות שלו לבית הלבן.
ויש, אפילו, עוד פן, המשחק לידיו של מקיין: הכריזמה שלו, כגיבור מלחמת וייטנאם. והאמריקנים הרי אוהבים גיבורים כאלה ובכך הוא גם נותן מענה לכמיהתם.
עם זאת, אין להתעלם, כמובן, מן העובדה, שבדרך כלל, על-פי הסטטיסטיקה, נבחר נשיא דמוקרטי אחרי נשיא רפובליקני, מה גם שתדמיתו של הנשיא הרפובליקני הנוכחי, ג'ורג' בוש, היא היום בשפל המדרגה, ומן הסתם הוא יישכח כבר זמן קצר לאחר פרישתו מהנשיאות, מהר יותר מכל נשיא אמריקני-פורש בעבר. אין גם להתעלם מכך שבהיסטוריה האמריקנית, רוב הנשיאים הדמוקרטים ניצבו לימינה של ישראל - הרבה מעבר לרפובליקנים, שבדרך כלל דגלו במדיניות הבדלנות של "אמריקה לאמריקנים" ושל פן-ערביות, בשל אינטרס הנפט.
כל זאת למרות שהנשיא בוש הצטייר כידיד-אמת לישראל וכמי שהיתה לו כימיה עם ראשי-ממשלתה, אריק שרון ואהוד אולמרט, שהרי הכימיה הזאת היתה מקרה כמעט יוצא-דופן, ואין בה כדי לאפיין את מדיניות המפלגה הרפובליקנית ביחסה לישראל.
ובכל זאת, גם מקיין, שהולך בדרכו של בוש, נחשב לידיד-אמת לישראל. כך, למשל, במהלך מלחמת לבנון השניה הוא טען בנאום ב"איפאק" (השדולה הישראלית בוושינגטון), כי תגובתה של ישראל לתקיפת החיזבאללה היתה "לגיטימית לחלוטין".
גם לא מן הנמנע שברגע האחרון ממש יתעשתו לא מעטים מהבוחרים הדמוקרטים מה"טעות" שעשו, ויעבירו את תמיכתם למקיין הרפובליקני, ובלבד שלא יפרו את המסורת האמריקנית, הקובעת שכושי, אשה או יהודי לא ימצאו את מקומם בנשיאות.