ביום 13 במרס תתקיים תערוכה של האמנית הרב-תחומית, לאה טרן, בבית האמנים בתל אביב. בימים אלה משמשת טרן כיושבת-ראש ועדת אירועים מטעם אגודת הסופרים העברים, ומסתבר שליוצרת ברוכת הכישרונות ציורים ושירים מעניינים מאוד.
לאה טרן כיוצרת כורכת ביצירתה כמה תחומים. היא נעה בין תחומי אמנות וחושפת את הקהל ליצירותיה בדרכים מגוונות: באמצעות ציור, צילום, וגם באמצעות טקסטים. בהגשתה את יצירותיה יש ליוצרת ביטוי ליצירתיות המקורית שלה. באחד מערבי הספרות בבית הסופר בשנת 2007, זכיתי לצפות במצגת שיריה המעוצבת בדרך מקורית. המשוררת כיכבה לצד שירתה בסדרת תצלומים. ניכר שהיא דוגמנית לשירה ולבגד. אחד המוטיבים הבולטים ביצירתה הוא מוטיב הבגד. מעניין שמוטיב הבגד הוא מוטיב ימי ביניימי, והוא מוצא ביטוי גם ביצירתה של אמנית מודרנית.
על כך מעידה המשוררת לאה טרן: "ביצירתי הפלסטית והטקסטואלית, אני עוסקת הרבה בבגד. בשבילי הבגד אינו רק מושג אסתטי, כי אם מושג פנימי מהותי המפעיל בי זהויות שונות, מקור לדמיון, למסורות שונות, לציטוטים דרמטיים שונים הלקוחים מעולם הספרות והקולנוע, וכמובן, מתוך המחזה הדרמטי והקומי החל ביוון הקדומה, וכלה במחזה היפני. אצל גבריאל מוקד בספר הוריאציות שלו, ישנה וריאציה המדברת על חולצת נסוס. היא מבוססת על אגדה עתיקה לצרכים מודרניים. כלומר למצבי אדם קיומיים."
זוג וילדה
את הכתבה מעטרים רישומיה שיופיעו בתערוכה הקרובה. הסגנון הילדותי מעט מעניק לרישומים מעין סגנון הומוריסטי. יש לרישומים נוכחות רבה, אף שהם בשחור לבן. הרישומים מספרים סיפורים בצורה פשטנית ומעניינת. בציור הראשון, זוג עם ילדה. ניתן להבחין בזוג בו האישה מצוירת כבעלת ראש של ציפור, והגבר מצויר כבעל ראש של חרק. ברישום, האישה מוצגת כדמות של אישה גדולה, לעומת דמות הגבר כדמות קטנה. הדגשה על מבנה גופו של הגבר כמנסה ליצור רושם של גבר עם קוביות בחזה. יש במראה של הזוג משהו שיוצר אוירה שונה. הילדה מצוירת כחסרת ידיים או נדמה כי הידיים צמודות מידי, ולכן לא מובדלות. ניכר שאין קשר ממשי בין הילדה לבין הזוג. מעניין שלאישה אין כפות רגליים - היא מעופפת באוויר ונדמה שהיא חיה בפנטזיה שמימית.
טלוויזיה
ברישום מצויירת טלוויזיה ובה פרצוף עם חיוך "מצחיק" (כך פירשה בתי בת העשר, ענת). האיש נראה כמו מישהו שנבהל. הדמויות מצוירות גם מחוץ למסך הטלוויזיה. לא ברורים הגבולות בין הטלוויזיה לבין המציאות. יש ערפול וטשטוש התחומים. האנשים "נולדים" מן הטלוויזיה ונדמים בעיניה של היוצרת כתולעים. הכרסום של הטלוויזיה בחיינו הוא אימתני.
רקדן
הרישומים בתערוכה הם ציורים בשחור לבן ללא צבע, כאמור, הציורים הם על גבול הקריקטורה. ויש בהם סוג של אמירה פואטית. בציור הרקדן, משורטטת דמות של רקדן ארוך וגמיש, ובצידו נמצאת דמות של אישה או מסכה. יש לדמות הנשית נוכחות של מסכה. היא תלושה לא מוצאת קשר לאדמה, וגם חסר לה גוף. הרקדן עומד על במה רעועה. וגופו מובלט על פני משטח הציור.
בשיר הבא של המשוררת לאה טרן יש הסבר קצר על אופי הרישומים.
חור שחור קו לבן:
ידידי הלבן היקר,
כאשר אני נולד אני שחור
כשאני גדל אני שחור
כשאני הולך בשמש אני שחור
כשאני פוחד אני שחור
כשקר לי אני שחור
כשאני חולה אני שחור
וכאשר אני מת אני עדיין שחור
אתה ידידי הלבן
כשאתה נולד אתה ורוד
כשאתה גדל אתה לבן
כשאתה הולך בשמש אתה אדום
כשקר לך אתה כחול
כשאתה פוחד אתה צהוב
כשאתה חולה אתה ירוק
וכשאתה מת אתה אפור
"חור שחור מוגדר כגוף בעל כוח כבידה כה גדול, שמהות הבריחה ממנו עולה על מהירות האור. לכן, למעשה שום דבר כולל אור לא יכול להימלט ממנו. חור שחור הוא גם מקור אנרגיה. השחור והלבן הם מערך דיכוטומי של ניגודים בינאריים. יצירת אמנות, בין השאר, היא פועל יוצא של ניגודים. השחור נותן תוקף ללבן ולהיפך. הכבד נותן תוקף לקל, הדק והעבה, החלול והמלא, השקוף והאטום, האור והחושך, היפה והמכוער. היכולת של האדם מתבטאת בלחיות בניגודיות. במזיגה, אין שחור לעומת לבן, שחור ולבן משלימים זה את זה.
חור שחור הוא מטאפורה לתיאור חווית הריקנות. הוא מצביע על מהותה של חוויה שואבת, לופתת ומאיימת. כשהצבע השחור מצביע על יסוד של חידלון ומוות. הבסיס להתפתחות חוויה זו מונח באינטראקציות חסך קיצוניות עם הדמויות המשמעותיות בשלבים מוקדמים של הילדות. התהליך ההתפתחותי נקטע ונוצר בו חלל, שהאנרגיות הנפשיות חשות לאחותו. המפגש עם תחושה זו מאיים על הקיום המוחשי. האדם, אשר ביסוד קיומו מונח החור השחור נותר רעב נפשית ובלתי מסופק, עסוק בניסיונות מתמידים למלאו. דרך ההתמודדות עם החור הקיומי משליכה על מעגלי החיים השונים: זהות, קשרים בינאישיים, מקצוע ואף הרצון לחיות. ההתמודדות עם החור הקיומי, כמו גם המודעות לעצמי ולעולם בכלל, מקהה את כוחה של הריקנות, ומאפשרת חירות, קיום אותנטי וקשרים משמעותיים." (לאה טרן)
לאה טרן היא בוגרת סמינר "אורנים"[1962], בוגרת החוגים תנ"ך והיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים [1965],המכללה לאומנות בלונדון,אנגליה [1967], בעלת תואר שני בספרות עברית, אוניברסיטת יוהנסבורג, בשיתוף עם אוניברסיטת בר-אילן[1980],ולימודים אקדמיים לקראת תואר דוקטור [1982].
טרן מנחה סדנאות לכתיבה ספרותית, מנחה ערבי-ספרות מעל במות שונות, ובאמצעי התקשורת. בעבר לימדה באוניברסיטת תל אביב ובמכללת סמינר לוינסקי. עסקה בשליחות הסוכנות היהודית באנגליה, ניהלה אולפנים לעולים חדשים ,מרכזים קהילתיים לנשים, יסדה מועדון לאמנים ולסופרים:"מלאת". הציגה את יצירותיה הפלסטיות בחמש תערוכות יחיד, וב-13 תערוכות קבוצתיות.
טרן היא חברת אגודת הסופרים העבריים, אקו"ם ופא"ן. שיריה תורגמו לערבית, אנגלית וצרפתית, וחלק מהם הולחנו והושמעו מעל במות ספרותיות שונות.
פרסומים: "יום מקפל כיסאו",1974."יולדת צבעים",1987,"עטופת-עשן",1992,"רחוב הסבוראים 11,1997,וספר חדש "להתלבש להתפשט", עומד לראות אור השנה. בסיוע קרן ת-א וקרן בית- הנשיא.
פרסים ומענקים: פרס רחל לשירה[1992],פרס רוטרי הבינלאומי[1993], מענק קרן עמוס [1997], קרן תל אביב לאמנויות [2004],קרן עמוס,קרן תל אביב לאמנויות [2006].