הרחק משאון הכרך, באווירה ביתית ואינטימית, חבויה לה בחצר שבין שני בניינים מסעדת "נורמה" שבמרכז המסחרי של כפר שמריהו. בפרטיות המבודדת הזו יצרו בעלות המקום, גילה ורעות לוי, בועה ירוקה, מוקפת צמחים. חלל המסעדה מעוצב בצבעים חמימים ועל קירותיה מתנוססים לתפארת ציוריהן של גילה ורעות, כשבכל קיר נבחר טיח פיגמנטי בצבע שונה, היוצרים יחדיו אווירה הרמונית חמימה.
בעלות המקום מעידות על עצמן כי מעבר להיותה מסעדה - "נורמה" היא מקום-מפגש אינטימי לחברים משכבר הימים, ואידיאלי מאין כמוהו לפגישות-מחזור, לתערוכות ולערבים מיוחדים באווירה משפחתית, כמו גם להרצאות ולסדנאות שונות.
על הצד הקולינארי של "נורמה" אחראי השף, יוסי פייס, שהתמחה במלאכת הבישול במלון "תדמור" המיתולוגי של פעם, בהרצליה, כשאת הניסיון הקולינארי הוא רכש כשף ב"קפה דה-פריז" שבבירת צרפת ולאחר מכן גם במסעדת "צדף" בתל אביב.
תפריט מאכזב
אבל התפריט של "נורמה" התגלה, מהר מאוד, כמאכזב. מלבד היותו כוללני מדי, ללא ייחודיות לשמה, לא מצאנו בו, למרות מאמצינו, מעדן כלשהו ערב לחיך. בין המנות הראשונות שהוצעו לנו, בחרנו בכבד-עוף מוקפץ בסילאן, על מצע בצק פילו ותפוח-עץ קלוי. המנה הוגשה, אומנם, באסתטיות רבה, אבל תוכנה לא היה כברה: טעמה, התפל והיבש למדי, לא הצדיק את המלאכה הרבה שהושקעה ביצירתה. גם המנה העיקרית - דואט של פרגית וקבאב טלה, על מצע של לחם מרוקאי ובייבי תרד - הייתה רחוקה מלהיקרא "מעדן קולינארי", כפי שהתיימרה להיות. אפילו בת הזוג, שבחרה במניפת סינטה ברוטב תאנים ויין על מצע מחית תפוחי-עץ - לא שבעה ממנה נחת. טעמו של הבשר היה תפל ויבש מדי, ועל המחית היא פשוט פסחה, באשר זו הזכירה לה את פירה הטירונות, שגם בו לא היה כל זכר לטעם של תפוחי-עץ. שתי המנות, עתירות הקלוריות, בעטיו של בצק שמנוני שהקיף אותן, פשוט לא הצדיקו את סיסמת "מנות הבריאות", שבהן נוהגת "נורמה" להתפאר.
לקינוחים הוצעו לנו סורבה פירות-יער ומלבי, שגם הם היו רחוקים מלענג את הקיבה המפונקת שלנו. על הארוחה, שהוגשה לנו במסגרת שבוע המסעדות הארצי, שילמנו 198 שקל לשניים. במחיר הזה יכולנו ליהנות, מן הסתם, הרבה יותר מארוחה בכל מסעדת "גורמה" אחרת המוכרת לנו, שבה כבר התנסינו בעבר ושנטלו אף הן חלק בשבוע הזה. והרי ידוע שאין חכם כבעל הניסיון. מה חבל שגם בהצצה חטופה למטבח ולשירותים לא היה כדי לשפר את הביקורת הנוקבת שלנו.