על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 48% מהיורדים מישראל הם עולי ברית המועצות - משכילים וצעירים שאינם מצליחים לממש את הפוטנציאל שלהם כאן בישראל. נתון זה חייב להדאיג כל אדם חושב ואחראי שרואה (או רוצה לראות) בישראל מדינה מתקדמת. אך לא כך בפועל. 'זה לא מפתיע אותי', אמר רובי ריבלין, שנכח בדיוני ועדת הקליטה, 'הרי הם לא ציונים'; 'זה לא מפתיע אותנו', אומרים חלק מאנשי האקדמיה בישראל, 'טבעי שכל גל של מהגרים מממש את עצמו רק לאחר מספר דורות'.
קשה להתווכח עם דעות אלו, שרואות בירידתם של ה'רוסים' תופעה טבעית ואף צפויה. אמנם, רוב העולים עובדים יותר מצברים, משלמים מיסים, שומרים על חוקי המדינה ומשרתים בצבא. לצד זה אין ויכוח על כך שישראל הקטנה עמוסת הבעיות, קלטה תוך פרק זמן קצר מיליון עולים בעלי מקצועות שאינם תואמים תמיד את הצרכים של המשק הישראלי המצומצם. עולים מתבדלים בתוך התרבות הרוסית שנראית מאיימת לישראלים רבים. כשליש אינם יהודים על-פי הקריטריונים הדתיים. לכן, ישנו הגיון מסויים בשאלה למה דווקא ה'רוסים' יתאקלמו מהר יותר מהעליות הקודמות? גם למרוקאים נדרש זמן כדי להשתלב, לא?
הסיפורים הקיצוניים מובילים את השיח הציבורי: קליטת הרופאים, אנשי ההיי-טק וקופצי המוט מעידים על הצלחה ישראלית גרנדיוזית והפוליטיקאים בפירוש מעדיפים את הסיפור הזה. עם זאת, אנשי התקשורת שרגילים להתעסק ביוצא דופן מהצד האחר, מרבים להבליט אלכוהוליסטים, נאצים ונערות ליווי. כצפוי - אף אחד לא מחפש תשובה לשאלה מה באמת מתרחש בקרב העלייה הזו ומדוע העולים יורדים מהמדינה במספרים כה גדולים.
התשובה היא מורכבת ואינה נעימה לאוזן הישראלית הפטריוטית. ייתכן מאוד, שהמדינה הזאת פשוט צפופה מדי ואינה מספיק מתקדמת לחלק השאפתני ביותר של העולים. נראה, שבניגוד מוחלט לחלק מהעליות קודמות, ל'רוסים' אין זמן לחכות עד שהדור הראשון והשני יקריבו את עצמם למען הדור השלישי, שכבר יהיה 'ישראלי אמיתי' - מקושר בפרוטקציות, יודע להסתדר בצפיפות הישראלית גם בלא כישורים ותארים אקדמיים. 'רוסים' באו לפה כדי להצליח ולהתקדם בידיעה ברורה שיש להם (ולילדיהם) מה לתרום למדינתם החדשה כבר בדור הנוכחי. הציפיות והשאיפות היו גבוהות. האכזבות בלתי נסבלות. זאת ועוד: מרבית המהגרים ה'רוסים' בקנדה, בארצות הברית ובאוסטרליה דווקא הצליחו עם הזמן לשקם את מעמדם החברתי-כלכלי ואף להתקדם!
בעת האחרונה התפרסמו בארץ מחקרים חדשים בנושא העלייה. הסוציולוגים מתארים ירידה חדה במעמד החברתי-כלכלי של עולים משנות התשעים בישראל, ומעמד זה אינו משתקם גם בדור השני. אלפי עולים בעלי מקצועות אקדמיים שהיו מוערכים בהיותם אנשי מקצוע מעולים בארץ המוצא, עובדים במפעלים בערים פריפריאליות. קופאית ושומר הם כבר מזמן שם נרדף לעולה של שנות התשעים. לצערנו, אנשי ההיי-טק וקופצי המוט אינם משפרים סטטיסטיקה זו ש"טבעית" לישראל.
ישנם עולים שלא למדו עברית, והדבר פוגע פגיעה קשה ביכולתם להתקדם. לא רק על הרמה המכפישה של האולפנים יש לדבר כאן. נראה שמוסר העבודה הסובייטי פגע בהם בדרך עקיפה: עבודה קשה מהיום הראשון לעלייתם לא השאירה להם כוח וזמן, לא לשפה, ואף לא לילדיהם שלמענם הם באו. התוצאה היא שעל דוגמת ההורים, חלק מהילדים הסיקו שאין קשר בין השכלה להתקדמות, לכן אין חובה ללמוד באוניברסיטה. אלה שכן, לומדים מגלים לעתים שאת כל המקומות שתואמים את כישוריהם כבר ממלאים הוותיקים המקושרים. המדינה צפופה מדי והתחרות אכזרית מכדי לאפשר לעולים רמת חיים שחפצים בה. הסוכנות היהודית לא מספרת לאף עולה שהתור הישראלי לחיים הטובים ארוך מדי ולבאים אחרונים מובטח מקום רק בסוף. רבים מחכים. חלק לא ממש.
לסיכום, נתון שחושף מציאות עגומה בה נמצאת ישראל הקולטת עלייה. על-פי סקר שנערך במרכז גוטמן בהזמנת המכון ללימודי היהדות בחבר המדינות, יהודים שנשארו ברוסיה ובאוקראינה כלל אינם רוצים להגיע לכאן - 59% מהם חוששים לעלות לישראל בשל הירידה הצפויה במעמדם החברתי-כלכלי.
הגיע הזמן להפסיק להשקיע משאבים ומאמצים ב'עידוד העלייה' על-ידי פרופגנדה של הסוכנות היהודית בפריפריות עולמיות. יש להשקיע משאבים אלה בקליטה טובה יותר של מי שכבר כאן, בפיתוח הפריפריה הישראלית, בבניית תשתיות תחבורה, בהבטחת תנאי עבודה נאותים, במאבק בשחיתות ובפרוטקציות בתוך ישראל! אולי זה יהפוך את המשק הישראלי לגמיש ואטרקטיבי יותר ובדרך זו נביא לכאן עולים חדשים שיוכלו לממש את הפוטנציאל שלהם - לטובתם ולטובת המדינה - וגם לא נאבד את הטובים שכבר נמצאים בארץ.