האם עיתונאי חייב להיות ביקורתי?, לא ולא, די בדיווח עצמו.
האם על עיתונאי לדווח, את האמת, כל האמת, ודבר לא מלבד האמת?, כן וכן, בכל פעולה מפעולותיו חייב העיתונאי לספק את מלוא התמונה על כל צדדיה ופניה.
וכנראה, שסניליות במצב מתקדם הדביקה את "טובי" העיתונאים, ואת "בכירי" העורכים. הם שכחו לחלוטין שראש הממשלה חשוד במעשים חמורים ביותר, ששותפו לכאורה, מרגיש מאוד לא טוב, עד כדי כך שלא ניתן לחקור אותו, שמזכירתו מורחקת מהלשכה, ומוחזרת לתפקיד אחר, שעננה כבדה מרחפת על יושרו האישי, עננה אשר ודאי מכוונת את פעולותיו היום יומיות, ומהווה סכנה אסטרטגית ממדרגה ראשונה, ליציבותה של המדינה.
אך הם, העיתונאים שלנו, הם סנילים, סנילים במצב מאוד מתקדם, הם לא זוכרים כלום.
ומה המניע? האם זו החברות האישית עם ראש הממשלה? האם הם זוכרים לו חסד נעורים? ואולי זה סתם פחד כי הוא יודע עליהם יותר מידי? ואולי, אולי זה "שלח לחמך על פני המים", כי הרי מעולם לא היה רע להחזיק את ראש הממשלה צעצוע בכיס ובתמורה לשלם לו בעיתונות טובה?, ואולי אולי כל הסיפור הוא תוכנית ההתכנסות האווילית של ראש הממשלה, אשר חבורת עיתונאי השמאל כל-כך חפצים בה?
ובהסתרת האמת, בהעלמת דיווחים אנו מזיקים לעתים יותר מאשר בדיווח שקרי. כי שקרנים אפשר לתפוס, השקר מסריח. לעומת זאת השקט מרדים, הסרטן מתקדם בלי כל כאב, וכאשר הוא מתפרץ - זה לעתים מאוחר מידי.
ביקשתי לראות מה דעתה של מועצת העיתונות, אותה מועצה אשר אין לה גוף ואין לה דמות הגוף, אלוהי האתיקה של העיתונות (או יותר נכון אלילי הכזב של האתיקה העיתונאית).
ואז חזרתי לדוח שהוציאה ועדה מטעם המועצה אשר בחנה את התנהגות העיתונות במהלך המלחמה האחרונה (
[קישור]).
אני סברתי שפרסומיים מגמתיים וחלקיים, העלמת מידע מן הציבור, והשתקת קולות ביקורתיים - היו צריכים להיות הנושא הראשון והמרכזי לחקירת הוועדה (כל שאר הנושאים, הם נושאים טכניים אשר חלקם מכוסים בחוק ולדעתי רמת חשיבותם פחותה משמעותית).
מסתבר שהוועדה לא התעלמה מהנושא המרכזי וחשוב הזה, רק השאירה אותו כנושא אחרון ברשימת הנושאים לטיפולה. וכך הוא נקרא בדוח המסכם של הוועדה בעמוד מס' 7:
"היעדר ביקורתיות בתקשורת והתגייסותה למען המלחמה בימיה הראשונים, כולל הסתרת מידע על פגיעות בעורף באותם ימים."
הוועדה, בראשות שופטת עליונה (בדימ.) דליה דורנר, במדינת ישראל, הנחשבת לכאורה כמדינה חופשית ודמוקרטית.
במענה הוועדה לסעיף זה מביאה הוועדה ציטוט מדבריו של מומחה (אשר תמיד אפשר להתנער מהם), אך למסקנותיה בעניין זה היא מקדישה מספר שורות בודדות בעמוד 26:
"על כל פנים, היעדר ביקורתיות אינו יכול לשמש נושא לכללי אתיקה ספציפיים. כל שנוכל לחזור ולומר הוא, כי גם בעת חירום מחויבים העיתונאים בקיום כללים בסיסיים של עיתונות חופשית במדינה דמוקרטית - בעת חירום אף ביתר-שאת. והכל בכפיפות למגבלות הנדרשות לשם שמירה על ביטחון החיילים והעורף".
מוסיפה ואומרת אותה ועדה: "על פני הדברים, התקלות הטעונות תיקון שעליהן עמדנו, לא הצדיקו יחס של עוינות כה חריפה כלפי התקשורת. אין איפוא מנוס מהמסקנה, כי הגורם המרכזי ליחס זה היו תוצאות המלחמה, שכידוע הולידה שלל תחקירים בצה"ל, ועדת בדיקה וביקורת של מבקר המדינה. אילו היה ניתן סיקור דומה, בגל פתוח ופטפטני על כל פגמיו ועל כל הרעות שעליהן למדנו, למלחמה אפופת הצלחות וניצחונות - היה הסיקור הזה מתקבל בתשואות על-ידי הציבור. נראה כי הציבור המתוסכל כעס על השליח המביא את הבשורות הרעות: התקשורת. "
או במילים אחרות: זה לא אנחנו, שהעלמנו מידע, זה לא אנחנו שהסתרנו, המלחמה נכשלה, אז זורקים את התיק עלינו, על השליח.
עשרים ותשעה (29) עמודים נושא הדוח המנוון והעלוב הזה, ובמוקד המחלה הוא נוגע בסוף, וגם שם אין לו ממש מה לומר.
כמסקנה אחרונה אומר אותו דוח: "... ידאגו עיתון, מו"ל של עיתון ובעליו, ביחד עם מועצת העיתונות ורשויות הצבא, להכשרה מקצועית ואתית ראויה של עיתונאים המסקרים את החזית והעורף בעת לחימה...".
אז אוי ואבוי לנו אם מועצת העיתונות תכשיר אתית את עיתונאינו, כולנו רואים את רמת האתיקה העלובה המוקרנת מהמועצה, ומחלחלת בכל פינה בעיתונות. כולנו קראנו או שמענו על הליקוק ההמוני של עיתוני החג, לשלטון הציני השולט כעת במדינת ישראל, ולדעתי, מהווה סכנה אמיתית לביטחונה ולרווחתה.
עיתונות סנילית, עם גופים אתיים חסרי כל חוט שדרה, עושים יד ביד עם שלטון קלוקל ומזיק, ורק בודדים מרימים את קולם.
- האם הדוגית טובעת? טובעת, טובעת.
- האם מלחיה נרדמו כולם? כן, ככה זה נראה, למעט כמה משוגעים.
- האם יעורו מלחיה? אני לגמרי לא בטוח, המשוגעים הם מעטים מידי, ומלחיה כנראה שתו לפני שהלכו לישון. כדאי להתחיל גם להתפלל.
- האם תגיע לחוף? מסופקני!!, חייבים, חייבים להתעורר!!!.