בבית המשפט העליון, בפסק הדין בעניין דפוס המרכז, נאמר כי עליית שער הדולר היא דבר ברור וקבוע כמו הופעת הירח בשמיים. בשנים האחרונות אנו עדים לכך שאמירה זו הופכת רחוקה יותר ויותר מהמציאות.
תעתועי המטבעות ובעיקר הדולר, מובילים לקופצניות יתר ולעיוותים במחירים. כך לדוגמא, מי שרכש נכס מקרקעין ברבע האחרון של שנת 2006 במיליון דולר ומכר אותו לקראת סוף הרבע הראשון של שנת 2008 במחיר דולרי הגבוה ב-30% ממחיר הרכישה, לכאורה עשה רווח יפה. אך בפועל, בשקלים חדשים ולבטח בשקלים חדשים ממודדים, היה מגלה כי לא הרוויח כלל וכי בפועל אינו חייב במס. עיוות זה נוצר מאחר שחוק מיסוי מקרקעין פועל בשקלים ובשקלים ממודדים בעוד שוק הנדל"ן, ברובו, פועל דולרית.
להן נציג מספר עיוותים נוספים.
בעסקות חליפין, ובמיוחד בארוכות הטווח שביניהן דוגמת עסקות קומבינציה, ליום כריתת העסקה עלולה להיות משמעות מיסויית מכריעה ללא סיבה אמיתית, זאת לאור הקביעה בפסק הדין בעניין אלדר שרון כי יום המכירה, דהיינו התאריך לחישוב השבח, הינו יום כריתת ההסכם ולא יום מימושו. מאחר ובעסקה מסוג זה אין מעבר מזומנים בפועל ולאור ביצוע הערכות באופן דולרי, ייתכן המצב האבסורדי הבא - שני שכנים במקרקעין חותמים עסקת קומבינציה זהה עם אותו קבלן. שכן א' חתם על ההסכם לפי שער דולר של 3.4 ש"ח ואילו שכן ב' חתם על ההסכם חודשיים קודם כאשר שער הדולר היה 3.8 ש"ח, שכן א' ישלם פחות מס בצורה דרסטית, הגם ששניהם יקבלו בעתיד הרחוק את שירותי הבניה כשכלל לא ברור מה יהיה שערו של הדולר באותה עת.
ידוע לכותבי המדור כי מסיבות אחרות רשות המיסים עמלה על הכנת תיקון אשר עשוי לתקן עיוות זה. גם לשיעור עליית המדד "מוזרויות" משלו הנובעות מהוראות החוק. כל עוד עולה המדד, חישוב המס מנטרל את עליית הערך האינפלציונית, אם כי ביחס למרכיב האינפלציוני שנצבר עד 31.12.1993 חייב רכיב זה בשיעור של 10%. יש לשים לב כי בנכסים שעליית הערך שלהם איננה ריאלית אלא אינפלציונית בלבד, כדאי להימנע מלבקש הוצאות, מאחר ודרישת הוצאה עלולה, בניגוד לאינטואיציה, להעלות את המס המשולם (!). תוצאה מוזרה זו מתרחשת מאחר שבמחשבי רשויות המס הרכיב האינפלציוני החייב של ההוצאה הנוספת ידחוק החוצה רכיב אינפלציוני פטור של הוצאה קיימת.
כאמור, עליית המדד עומדת לזכות הנישום. עם זאת, ירידת המדד מביאה למספר תוצאות מעניינות:
אם בין יום הרכישה ליום המכירה לא היו הוצאות כלשהן והמדד ירד, חישוב המס יהיה נומינלי (מחיר מכירה פחות מחיר רכישה) והרווח הנתון למיסוי לא יגדל עקב העובדה שהמדד ירד. זאת מאחר ש-"שבח ריאלי", עליו משולם המס, מוגדר כסך השבח פחות הסכום האינפלציוני, כאשר בהתאם להוראות החוק "סכום אינפלציוני" אינו יכול להיות שלילי (מוגדר בסכום בו עולה שווי הרכישה המתואם על שווי הרכישה).
בחישוב הוצאות שלאחר יום המכירה - המצב הרגיל הינו כי הוצאות אלה ממודדות עד ליום המכירה ולכן נלקחות בערך נמוך יותר. במצב של מדד שלילי לאחר המכירה התוצאה בהקשר זה עשויה להיות הפוכה והוצאות שהוצאו מאוחר יותר יקבלו ערך גבוה יותר (כלומר יפחיתו את המס בצורה גבוהה יותר).
שילוב מעניין בין שתי הדוגמאות האחרונות, בנסיבות בהן המשיך וירד המדד גם לאחר יום המכירה, עשוי להוביל למצב בו חישוב הוצאה כזו יקבל מידוד אחורה המוסיף ערך, אך חישוב המס הכוללני יתעלם מן האינפלציה כיוון שגם בהתקיים הוצאה זו, עדיין לא יעלה שווי הרכישה המתואם על שווי הרכישה.