לא ברור - ואמתין להסברים - מה לה לממשלת ישראל לעודד רגיעה לה מייחלים כנופיות הטרור הערביות שבמרחב, ולא זו בלבד אלא תוך הצהרה כנה כי הרגיעה נחוצה להן כדי להתאושש ממכות צה"ל ולהתארגן מחדש, כדי להכות באזרחי ישראל ביתר הצלחה...
הרי אם הרגיעה נחוצה להם, סימן שמדינת ישראל בדרך הנכונה בהדברת הטרור ואילו אם נרפה, אז מה שקרה בששת השנים שבין מלחמות לבנון מתחת לאפנו - יקרה כמובן בעזה ובכל מקום אחר בו מתוך נוחות ומתוך שיקולים זרים אחרים, ננדב רגיעה לפושעים, במקום לנצל את עייפותם למטרת רדיפת גמר אחריהם.
אגב, לבנון עתה מצויה ברגיעה, דבר שצריך להפר, כי אסור למדינת ישראל לאפשר קיומו של איום בצורת נשק מצטבר בסביבתה, לאור מי ששולט בסביבה זו, ולאל ידה של ישראל למנוע איום מעין זה.
כנראה [כך צריך לקוות] שיש מחשבה לבטל בהקדם את הרגיעה בלבנון על-מנת למנוע שוב את המשגה שנדון בוועדת החקירה על אודות מלחמת בין המצרים.
יש לדחות לאלתר את בקשות הרגיעה של החמאס ולהפר מיד את הרגיעה לה זוכות כנופיות החיזבאללה.
ברור לי כי מיד יצוצו דעתנים בשאלה הנדושה - "אז מה, על חרבך תחיה לנצח?”
והתשובה היא: "כן, וודאי, מוטב על חרבי מאשר על חרבם".
הרי היה אפשרי שיתקיים מצב אחר, מצב מטעה, בו היו כנופיות הטרור המאורגנות והבלתי מאורגנות מאחזות עיני טיפשים שבינינו וטוענות כי לא מדובר ברגיעה זמנית אלא ממש בהסכם שלום, עליו הן גם מוכנות לחתום, ואז, לאחר החתימה הזו, לכשיחפצו הן, יחדשו את הטרור בזמן המתאים להן, ולא לפני הצטברות אמצעי לחימה בכמות הנראית להן מתאימה לזממם. אלא שדוברי אמת הן כנופיות הטרור - ואומרים כי אינן נוטשות ולו לרגע את התקווה והרעיון לחיסולה של המדינה היהודית, ולצורך החיסול הזה, הן זקוקות נא לרגיעה שניתן להן, רק חצי שנה ואולי תהיה אורכה.
ומה מצחיק, עד כמה עצוב וכה תמוה - שרים בממשלת מדינת ישראל מקשיבים ברצינות ונוטים להסכים לרגיעה באלה התנאים ובזה המצב.
קשה להאמין.
אומרים שבת היענה טומנת ראשה בחול וכך מתעלמת מהסכנה. אולי כך נוהגת חיה זו, וכנראה שלא - כי קיים בה יצר ההישרדות, אולם לכך מטיפים לא מעטים מקרבנו, כולל שרים וחברי כנסת, ולא רק מטיפים אלא גם מנסים לקיים תורה זו הלכה למעשה.
ומי מצילנו מידם? - האויב, שלא מסכים אפילו לרגיעה לה הוא זקוק ללא עוד הישגים בצידה, עוד מחוות, עוד השפלות, עד כמה שאפשר. ואויב זה, כוונותיו שקופות לא רק לאור הצהרותיו, אלא גם לאור מעשיו - לא די ביציאה מלבנון כפי שסבר ברק, ולא די ביציאה מעזה כפי שסבר שרון, כי לא רק על שטחים מדובר, אלא, על דברים אחרים, המובאים לפתחנו בשפה שאיננו מבינים. ולכן התבטא שמעון פרס כי אינו מבין מדוע הטרור מעזה נמשך ומתעצם, הרי כבר נתנו להם כל שהיה לנו שם, כלומר, לא רק את סיני ושדותיה עתירות הנפט, אלא גם את הרצועה.
צריך לעצור לרגע, להאזין, להתבונן, להתארגן, ולבצע מהלכים בוני ביטחון.
להבהיר: הטמנת הראש בחול לא מבטלת את המציאות אלא רק מסתירה אותה לזמן מה, חודשים, שנים, שש שנים בין מלחמות לבנון וכדומה.