סוגייה משפטית נכבדה הנבחנת בימים אלה כרוכה בשאלה אם סכומי הכסף שקיבל ראש הממשלה אהוד אולמרט ממוריס טלנסקי הם כספי שוחד.
אהוד אולמרט, ראש ממשלה שהוא גם משפטן, מצהיר בתוקף כי "מעולם לא קיבלתי שוחד".
הצהרה באמת מרשימה - עד שניתן כמעט לחשוב ששטרי כסף שניתנים לאדם כשוחד אינם ככל השטרות, אלא הם בעלי צבע מיוחד וריח מוזר.
אלא שחוק העונשין, ופסקי הדין של בית המשפט העליון, די מחמירים עם עובד ציבור שקיבל מאדם כסף (או טובת הנאה אחרת) - עד שכדי להרשיע עובד ציבור בקבלת שוחד, אין אפילו צורך למצוא "אקדח מעשן" בדמות תמורה כלשהי שנתן עובד הציבור לאותו אדם נגד הכסף שקיבל ממנו.
כי מן המפורסמות היא שגם כאשר אדם נותן לעובד ציבור כסף, או טובת הנאה, בתקווה לקבל ממנו תמורה כלשהי בעתיד - בבחינת "שלח לחמך" - גם במקרה כזה נעברת עבירת השוחד - אפילו אם התמורה מצד עובד הציבור לאותו אדם לא התמלאה בסופו של דבר.
קובע בהקשר זה חוק העונשין:
"במשפט על שוחד לא ייזקק בית המשפט לטענה שהלוקח (כלומר עובד הציבור - י.ד.) לא עשה, או אף לא התכוון...לעשות את הפעולה".
ולענייננו, גם אם יוכיח אולמרט באותות ובמופתים כי הוא לא עשה דבר, ואף לא התכוון לעשות דבר, בתמורה לכספים שקיבל מטלנסקי - גם אז לא יהיה בכוחה של עובדה כזו, כשלעצמה, להוות מחסום מפני הפללתו בעבירת שוחד.
קובע בהקשר זה בית המשפט העליון:
"השוחד פוגע בטובת הציבור אף כאשר עובד הציבור הלוקח שוחד חוזר בו לאחר זמן מן הכוונה להיטיב עם נותן השוחד, ואפילו כאשר מלכתחילה הוא אינו מתכוון כלל להיטיב עם נותן השוחד... אין בכך הבדל מהותי אם עובד הציבור שלקח שוחד התכוון או לא התכוון, בינו לבין עצמו, לסטות מן השורה ולהיטיב עם נותן השוחד. אפילו החליט עובד הציבור לעצמו, באופן נחרץ, כי השוחד לא יעוור את עיניו וכי לא יסטה מן השורה, הנזק נגרם כבר עם לקיחת השוחד. מבחינתו של נותן השוחד, עובד הציבור שלקח שוחד הוא אדם מושחת, והוא נשאר מושחת, לא פחות, גם אם לא התכוון להיטיב עם נותן השוחד".
הדברים מדברים בעד עצמם.
העובדה המאלפת בענייננו היא, שכוונותיו של עובד הציבור, מקבל המתת, אינן תנאי להפללתו, שכן מה שמסבך כאן בפלילים את עובד הציבור - אינן כוונותיו שלו, אלא הכוונות של הנותן.
היטיב להגדיר את הסיטואציה הפלילית הזו בית המשפט העליון במשפט קצר ומוחץ:
"המודעות הנדרשת מלוקח השוחד מתייחסת לכוונה של נותן השוחד...במודעות לכוונת הנותן טמונה השחיתות של הלוקח".
ולענייננו, אם יתברר שאולמרט קיבל סכומי כסף מטלנסקי - תוך מודעות לכך שטלנסקי נותן לו את הכסף מתוך ציפייה שהוא, אולמרט, יתן לו דבר מה בתמורה - אף שבפועל אולמרט כלל לא עשה ואף לא התכוון לעשות דבר בתמורה - או אז עלול הדבר לסבך אותו. ציפייתו של טלנסקי מאולמרט - היא היא האלמנט העלול לסבך אותו.
ויתרה מכך: על-פי ההלכה שנקבעה על-ידי בית המשפט העליון, אין צורך להראות שאולמרט היה מודע, בפועל, לציפיותיו של טלנסקי ממנו. מספיק להראות שאולמרט עצם את עיניו נוכח קיומן של ציפיות שכאלה.
כלומר, יכול אולמרט לטעון שהוא לא היה מודע לכך שטלנסקי מצפה ממנו לתמורה כלשהי, ואז יבוא בית המשפט ויקבע שנוכח מכלול נסיבות העניין יש לייחס לאולמרט מודעות לציפיותיו של טלנסקי ממנו - גם אם בפועל הוא לא ידע על קיומן.
והנה מתברר שטלנסקי, כך פורסם, ביקש מאולמרט לדאוג להתקנת פסי הרעדה בכביש הרחוב שבו מתגורר בנו של טלנסקי. ועוד מתברר, שטלנסקי ביקש מאולמרט שישתדל למענו בעניין עסקות להתקנת מיני בארים בבתי מלון.
האם נוכח אלה יוכל אולמרט לטעון שהוא לא היה מודע לכך - לפחות מודע לכך - שטלנסקי מצפה ממנו לתמורה בעבור הכספים שזה הזרים לו? שהרי, אם אכן כך קרה, כי אז טלנסקי הוציא בכך את ציפיותיו מאולמרט מן הכוח אל הפועל, והדברים הם מקל וחומר.
ויודגש, השאלה מה ערכן או משקלן של הפעולות שטלנסקי ביקש מאולמרט - שאלה זו אינה רלוונטית לצורך המסקנה, שבקשות טלנסקי מאולמרט מצביעות על כך שטלנסקי מזרים לאולמרט כספים שלא לשם שמיים בלבד, אלא הוא גם מצפה מאולמרט לתמורה בעדם. ומכל שכן, אם יתברר שאולמרט גם פעל על-פי ציפיותיו ובקשותיו של טלנסקי ממנו.
אבל אולמרט טוען כידוע, שהכספים שקיבל מטלנסקי - כספי מימון בחירות הם. רוצה לומר כי לכל היותר, אף אם נעברה כאן עבירה, היתה זו עבירה על חוק המפלגות.
האמנם? ובכן, לא ממש!
כי גם אם יוכיח אולמרט שחור על גבי לבן, ובאמצעות ספרי הנהלת חשבונות בדוקים ומאושרים, שכל פרוטה מהכספים שקיבל מטלנסקי נועדה והופנתה להוצאות מימון הפריימריז - גם אז לא יהיה בעובדה מעין זו, כשלעצמה, לטהר את שרץ השוחד - אם הנסיבות יצביעו על כך (למשל, אם יתברר שהיתה תמורה, או ציפייה לתמורה, מצד אולמרט כמפורט לעיל).
קובע בהקשר זה הפרק הרלוונטי בחוק המפלגות: "אין בהוראות פרק זה כדי לפגוע באיסור על-פי חוק אחר".
במילים אחרות, אין כאן שאלה של "או או", ויתכן בהחלט מצב שבו כספים שנעשה בהם שימוש למימון בחירות ייחשבו, בנסיבות מתאימות, גם כספי שוחד.
ובשולי הדברים: אהוד אולמרט מטיל כידוע את האחריות לניהול הכספי של הפריימריז שלו על אורי מסר. ובכן, מה אומר על כך החוק?
הנה החוק כלשונו:
"נעשה מעשה או מחדל בידי מי שהוסמך לכך על-ידי מועמד...רואים אותו וכן את המועמד אחראים למעשה או למחדל, אלא אם כן הוכיחו שניים אלה:
1) שהמעשה או המחדל נעשו שלא בידיעתם;
2) שהם נקטו בכל האמצעים הסבירים כדי למנוע את המעשה או המחדל".
עינינו הרואות: כדי להימלט מאחריות יהיה על אולמרט - ולא רק על אורי מסר - להוכיח, שלא רק שהוא לא ידע על ביצוע עבירות בניהול כספי הפריימריז שלו, אלא שהוא גם נקט בפועל "בכל האמצעים הסבירים" למנוע אותן.