ליד מועדון חברים להבים חסמה המשטרה את הכניסה לקראת המופע של גליקריה. עם הגיענו לכניסה נראו שתיים, האחת עמוסה בבאים, בבודקים ביטחוניים, ונציג המשטרה, ואילו השנייה שקטה, דרכה חמקו פנימה מדי פעם לבושי חליפות בלתי מזוהים. כישראלי מושבע ניגשתי מייד לכניסה הפנויה והצגתי את כרטיסי הכניסה. זו כניסה למכובדים וחברי כנסת, אמר האיש. אני חבר של חבר כנסת, אמרתי, ונקבתי בשמו של חבר כנסת כלשהו. הלה נכנע מייד ואיפשר לי ולאשתי לחלוף פנימה, ללא בידוק.
האירוע התעכב. פניתי אל אחד מידידי במועצה מקומית להבים ושאלתי מדוע. מחכים למכובדים. אלו אכן הגיעו באיחור אופנתי של כמחצית השעה, והתיישבו בקדמת כר הדשא בכיסאות המכובדים. מתברר כי העיכוב נבע בשל האירוח כיד המלך שקבלו לפני עלייתם על המופע. בין המוזמנים השרה רוחמה אברהם, והשר ראלב מג'אדלה, ומסביבם פמליות, ראשי מועצות מקומיות, וכל מיני מכובדים. יו"ר מועצת להבים טרח מסביב, והתנאה במכובדים הרבים הפוקדים את פנינת המדבר להבים.
תשע מאות כרטיסים נמכרו לאירוע. אלף וחמש מאות כסאות היו, שמתוכם שישים ושמונה מקומות מיוחדים, מופרדים מן הפלבאים כמונו. השרה רוחמה עלתה לבמה ואמרה דבר מה. השר מג'אדלה נשאר בכסאו. ואני אומר, זו השחיתות בהתגלמותה. מופע מסחרי שכדי לראותו חוייבתי במאתיים ושישים ש"ח בלבד עבור 2 כסאות על הדשא במועדון החברים שאני מממן אותו במיסי חבר, ניתן בחינם על חשבוני לחבורה של אנשים שאני לא הייתי מזמין לא לבית ולא ליישוב. הם קיבלו בחינם את המוצר שאני שילמתי עבורו במיטב כספי. מאה ושישים כרטיסים לפי מאה ושלושים ש"ח לכרטיס, ועוד כיבוד כיד המלך הם יותר מעשרים אלף ש"ח שנשדדו מן הקופה הציבורית של מועדון חברים להבים, רוצה לומר מן הכיס שלי ושל כל אחד מן החברים במועדון.
ומן הפרט אל הכלל. שחיתות מעין זו מתחילה מראש הממשלה ויורדת עד לראשות המקומית הקטנה במרכז הנגב. הדג מסריח מן הראש, ואנו, תושבי הנגב המערבי צריכים לחיות בתוך סרחונו כל יום, אם בשרות הרפואי המזוויע בבית החולים היחיד, ואם במטר הקסאמים הקטיושות והגראדים הממררים את חייהם של יהודי הנגב המערבי. זאת הממשלה שבחרתם, אלו הנורמות הציבוריות שקיבלתם על עצמכם, ובסירחון זה נחייה כולנו עד שיתעורר העם לאפשרות לחיות באווירה ציבורית נקייה יותר.