יום שני בצהריים, אני נזעק לתעד אירוע היסטורי שעומד להתרחש באגף השיקום של משרד הביטחון. לראשונה בהיסטוריית מדינת ישראל מוגשת אזהרה למשרד הביטחון על פתיחת תיק בהוצאה לפועל, בגין חוב שלא שולם לנכה צה"ל.
כל מי שמעורה בנושא אגף השיקום יודע ומכיר את ההתעמרות לכאורה של חלק מעובדי אגף השיקום נגד חלק מנכי צה"ל; למ' זה נמאס. משרד הביטחון מסרב לשלם את המגיע לו כתשע שנים! סכום החוב הצטבר במשך השנים לכ-1.5 מיליון ש"ח! כאשר בכל השנים הללו מנע אגף השיקום ממ' הכנסה חודשית המגיעה לו כחוק, ובעקבות זאת נפלה עליו מצוקה כלכלית בלתי נמנעת.
שלא כנכים רבים שנמאס להם להתמודד עם אגף השיקום הגדול והדורסני, שרובם מתייאשים ומוותרים גם על מה שמגיע להם כחוק, מ' (נכה צה"ל), בעזרתם של שי לוי (נכה צה"ל שנודע בפעילותו הרבה למען נכי צה"ל, ללא שכר, ומכל הלב) ועו"ד צור יערי (שגם הוא נכה צה"ל), יחדיו, בכוחות משותפים, נלחמו והצליחו, אומנם הצלחה חלקית, אבל גם הגשת אזהרה בגין פתיחת תיק בהוצאה לפועל זה הישג לא מבוטל. שי לוי אמר לי: "חלק מצוות אגף השיקום ובמיוחד הבכירים, בעלי רצון לעזור, אך לכאורה חלק מהיועצים המשפטיים 'שמים רגליים', לא מאפשרים התקדמות".
שעת צהריים, הגענו למשרדי אגף השיקום ברח' דוד אלעזר בתל אביב, עו"ד צור יערי, מ', ואנוכי. קבלת הפנים בלובי אגף השיקום הייתה כרגיל צוננת על סף עוינת, כנראה שאנשי האבטחה באגף השיקום שבעו מנכי צה"ל, אינם מכבדים אותם, ואפילו אינם מנומסים אליהם. עו"ד צור יערי, שגם מונה כפקיד בית משפט לצורך מסירת פסק הדין, ביקש למסור ידנית את המסמך לאחד מהבכירים באגף אך ניתקל בחומה בצורה של ביורוקרטיה, וקווי הטלפון במשרדים תפוסים כל הזמן. איש האבטחה סירב לאפשר לו להיכנס כי "אין קבלת קהל"(?!), גם עצם העובדה שמדובר בעו"ד שהוא גם פקיד בית משפט לא שכנעה את אנשי האבטחה, להם יש את הביטחון העצמי שהם מדינה בתוך מדינה, חוקי מדינת ישראל אינם נוגעים לעובדי משרד הביטחון.
לאחר זמן רב הגיעה הישועה, עו"ד צור יערי הצליח להשיג בטלפון את לשכת ראש האגף, ואחת הפקידות נשלחה ללובי על-מנת לקבל את האזהרה ולחתום על טופס הקבלה, האירוע צולם ותועד.
תוך 30 יום מהיום (19/5/08), חייב אגף השיקום לשלם למר מ' את החוב, אחרת יהיה רשאי מ' לעקל רכוש של משרד הביטחון, "אני אעקל לשר הביטחון את רכב השרד" אמר מ' ספק בצחוק ספק ברצינות...
לסיום, פניתי לאיש האבטחה ואמרתי לו בשיא הנימוס: "אני יכול להציע לך משהו?", "נוו" ענה לי בחוסר סבלנות ובעיניים רושפות בוז, "אני מציע לך להיות מנומס יותר לבוגרים ממך, ובמיוחד לאלה שהשאירו אברים מגופם להגנת המדינה שאתה חי בה". "אני יודע" ענה לי המאבטח בבוז; פתאום נדלקתי, הבנתי, "אני לא הראשון שאומר לך את זה, נכון?" שאלתי. ללא שמץ של בושה השיב לי המאבטח "נכון!". עם חומר אנושי כזה נאלצים נכי צה"ל להתמודד, אני מאמין שזו בדיוק הדוגמא שהם מקבלים ממעסיקיהם...