שמענו מראש הממשלה ששיחות השלום עם סוריה נתמכות בבדיקות של "גורמי ההערכה". אם זה כך, אז נראה שהם לא למדו כלום מהערכת ה-"סבירות נמוכה" לפני אסון יום הכיפורים (כשסוכן כפול מכר להם, תמורת הרבה כסף, פרדיגמה שקרית מול כתובת מתקפת הפתע שהייתה על הקיר), ולא למדו כלום משבע שנות תהייה אחר כוונותיו של ערפאת, אחרי שהח"מ הגיש לראש הממשלה רבין תזכיר עם פרדיגמה מקצועית על מה שצפוי ממנו.
האם זה כל כך קשה לגלות מה מניע את שליטי סוריה? ושהם לא טיפשים עד כדי כך שיוותרו על הפיל המטיל להם ביצי זהב בטהרן? ושהשליטה בלבנון חשובה להם פי כמה משליטה ברמת הגולן? ואם יש שיתוף אינטרסים בין ישראל לסוריה, זה - שלבנון שעברה לשלטון החיזבאללה תפסיק להתקיים כמדינה פסבדו-עצמאית, והאחריות לשלטון שם תעבור למדינות האחראיות הגובלות בה, עם אוטונומיה מקומית לכל קבוצה אתנית/דתית. ואז גם לא יהיה צורך לבקש מאסאד שיפסיק את תמיכתו בחיזבאללה. השלטון האבסולוטי מדמשק ממילא לא יסבול קיום צבא פרטי בלבנון, שאינו סר למרותו המלאה.
וכשיבוא יום ואותם "גורמי הערכה" יחליטו ללמוד איך בונים פרדיגמה של התנהלות הצפויה מהצד שכנגד, אני מציע להם נושא לעבודת גמר של ההשתלמות: מה יקרה אם בישראל יתחילו לדבר (רק לדבר, מבלי לעשות כלום) על כך שלבנון הוכיחה סופית שאינה יכולה לתפקד כמדינה עצמאית הדואגת לתושביה והפכה לבסיס גלוי של כנופיות החיזבאללה, המשרתות אינטרס זר ושהאו"ם הגדיר אותן כארגון טרור בלתי חוקי? ושארגון זה מהווה איום לכל האזור - בהפכו את לבנון למתחם שיגור טילים רצחניים לכל מטרה שתיבחר ע"י שליטי אירן, מבלי להשאיר כתובת אחראית למכת נגד? ושבמצב זה חייבות המדינות האחראיות הגובלות בלבנון לקבל על עצמן אחריות להשלטת סדר בשטח, ע"י צבא סורי מצפון לליטאני וצבא ישראלי מדרום לו, בחסות האו"ם? ובמילים פשוטות: לממש את החלום הסורי של שליטה מלאה על בירות.
התשובה הנכונה על התגובות הצפויות לדיבורים אלה תאפשר תכנון מדיני בהיקף מערכתי, תוך עירוב נכון של כל הגורמים הנוגעים לעניין. כך, ולא בגישה הפרימיטיבית של "קח שטחים ותן שלום" ניתן יהיה להגיע לשלום יציב באזור. והערה קטנה לרמטכ"ל המפלה בלבנון, שבדבריו המזלזלים על חשיבות הגולן התיישר עם אותם "גורמי ההערכה": אולי עוד לא מאוחר לעבור את ההשתלמות עליה המלצתי להם, כך, שלפחות כפרשן צבאי לא יחשוף בוּרוּת בחשיבה אסטרטגית. ולבסוף, למען הגילוי הנאות: נייר ברוח זו נמסר לראש הממשלה בנימין נתניהו, עם תחילת כהונתו ב-1996.