יש לנו ניסיון עם הג'יהאד השיעי. הוא אכזר, הוא שקרן, הוא לא מכבד הסכמים, או יותר נכון מכבד אותם כל עוד הם משרתים את מטרותיו. הוא מתעלם מן הנורמות המקובלות במערב לגבי זכויות אדם, כולל שבויי מלחמה, אך דורש שאותן זכויות יכובדו כלפי אנשיו. אין לו עכבות לשנוא ולרצוח בני אדם על לא עוול בכפם, מספיק שיהיו לא-מאמינים, או לא-מאמינים-מספיק. אין לו כבוד לא לגבולות בינלאומיים ולא לגבולות לאומיים, ולא לשום דבר שאיננו פאתווה של המנהיגות השיעית. אין לו אלוהים, לפחות לא במובן היהודי.
עכשיו מגיע הסבב הבא של העיוות. חיזבאללה מבקש ויקבל את שחרור הרוצח קונטר תמורת חיילי צה"ל שחטף, רגב וגולדווסר. השאלה היא מה בדיוק הוא מתכוון למסור לנו, חיים או מתים. על-פי הניסיון שלנו, גם אם הם חיים היום, מה שנקבל מארגון הג'יהאד הרצחני הוא גופות, ולא אנשים חיים, כי זה תכליתו של חיזבאללה. רצח, מוות, והשמדה, כמו אחיהם הרוחניים, הנאצים.
לכן, לפני שנכנסים לחגיגות השחרור יש להגדיר במדויק את מטרות המשא-ומתן עם מפלגת הגי'האד הנאצית בחסות מדינת לבנון. חילופי שבויים שווה בשווה. חיים תמורת חיים, גופות תמורת גופות.
גם את ממשלת ישראל אנו מכירים. חבורה של רכיכות חסרות שדרה המוגנות על-ידי הקשוות של חסידי הכניעה וההתאבדות המדינית. הכניעה בפני הג'יהאד הפכה לנורמה עולמית מלונדון ועד אוסלו, ומאוסלו עד ירושלים, במיוחד ירושלים עתירת הניסיון בכל האמור בכריעת ברך בפני הג'יהאד, גם בתוך תחומה. ממשלת ישראל תמסור ותשחרר גם את רוצחי ההמונים הנתעבים ביותר תמורת הישרדות בכיסאות עור הצבי. זו הנורמה שנקבעה עוד בימיו של ראש הממשלה הקודם, וצפוי שהממשלה הזו לא תחרוג מן הנורמה המזוויעה של קבלת גופות בחצוצרות ובקול שופר גם הפעם.
סמיר קונטר הוא רוצח נתעב של ילדים קטנים, בן מוות על-פי כל אמת מידה משפטית ויהודית. יש לשוב לבית המשפט, לדרוש את החמרת העונש למוות, ולהפעיל אותו או לא, בתלות בשחרורם של חיילינו, חיים ושלמים מן השבי.