"חסידים הראשונים היו ערים בליל שבועות ועוסקים בתורה.
כשהתכנסו החברים אצל רבי שמעון בזה הלילה אמר
נבוא להתקין תכשיטי כלה, כדי שתהיה מחר אצל
המלך בתכשיטיה כראוי" (זוהר אמור צח, בתרגום).
"דע שכל מי שבלילה לא ישן כלל ועיקר
ויהא עוסק בתורה, מובטח לו שישלים שנתו
ולא יארע לו שום נזק" (משנ"ב תצד בשם האר"י).
"הסכמנו הרב החסיד (ר' יוסף קארו) ואני עבדו
לעמוד על נפשינו ליל שבועות ולנדד שינה מעינינו
ותודה לאל כן עלה בידינו כי לא הפסקנו רגע...
וכל זה באימה ביראה בניגון בטעם לא יאומן כי יסופר...
ובעת שהתחלנו ללמוד המשנה זיכנו בוראנו ונשמע
את קול המדבר והקול הולך וחזק; אשריכם
ואשרי יולדתיכם ידידי אשר נדדתם שינה מעיניכם
ועל ידיכם נתעליתי הלילה הזה ותורתכם ערבה לפני הקב"ה
ועלו לארץ ישראל! ונפלנו על פנינו ולא היה רוח באיש
לישא עיניו מרוב המורא" (של"ה שבועות בשם ר' שלמה אלקבץ).
תיקון
תיקון ליל שבועות יסודתו בהררי הזוהר ובחצרות חכמי הקבלה. הרב יוסף קארו, מחבר השולחן ערוך, העלים בספרו את מה שגילה ידידו ו"עבדו", ר' שלמה אלקבץ, על הופעת ה'מגיד' בסערה בבית מדרשם בתיקון ליל שבועות (כמתואר לעיל). מכוח התגלות זו עלו לארץ, נתיישבו בצפת - ערש ההלכה (מקום כתיבת השלחן ערוך) ומצע הקבלה.
עיצומו של יום השבועות הוא חג מתן תורה שבכתב, למשה מפי הגבורה בהר סיני. לפי דרכנו למדנו כי עיצומו של ליל שבועות הוא מעין חג מתן תורה שבע"פ (ה'שלחן ערוך'), ובעיקר שורש ומנבטה לתורת הסוד והאור הגנוז.
יש מן הקדמונים שהמליצו על 'סדר תיקון' בנוסח קבוע ומתוקן, הכולל דוגמיות מפרשיות התורה, נביאים וכתובים, מקצת מזמורי תהלים, פתיחות וסיומות ממסכתות משנה ותלמוד וכן קטעי זוהר ו'אידרות'. יש המסתפקים בקריאת 'משנה תורה' (ספר דברים) ויש שקבעו לימוד ועיון בספרי תרי"ג מצוות להרמב"ם ולרבי שלמה אבן גבירול, וכך מנהגם של הראי"ה קוק וממשיכי דרכו בקודש.
בדורות האחרונים הפך ה'תיקון' הלילי לעיצומו-של-יום ולעיקר עניינו של חג השבועות. וטוב שכך, ועדיף על פני החלופות של ארוחות גבינה וטקסים מוזרים של 'התזת מים'. דומה כי ה'תיקון' כמאפיין עיקרי של זמן מתן תורתנו הולך ומתעצם, גובר ומתפשט. בתי מדרש וארגוני תורה, מפיקים ויזמים, עמותות וגבאי קהילות מצאו בליל יחודי זה בקעה להתגדר בה וכר נרחב להפצת תורה. מי שעוקב אחר המודעות בעיתונות (ובאינטרנט?) ימצא היצע עצום של מאות שיעורי תורה הפתוחים לרבים, בכל קשת הנושאים הלימודיים והתורניים, ללמדך כי "ארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים" (איוב יא,ט). מבוגרים ובני תשחורת, גברים ונשים, בודדים וזוגות - גודשים אולמות ומטים אוזן לדברי תורה וחכמה. וקול נשמע ממרום: אשריכם ישראל! האמנם?
קלקול
מלוח המודעות: "מוצעת חלופה תרבותית למנהג עתיק יומין: לימוד לילי חוויתי בליווי מוזיקה חסידית וסרטים".
"פילוסופיה יהודית בת זמננו לאורך הלילה, בשילוב קטעי נגינה לרוחב הלילה, 40 ש"חבלבד. מספר המקומות מוגבל".
"לילה לבן עם פרופ', ראביי וזמרת. זריחה שמיימית אל מול הרי מואב".
ליל שבועות הוא לילם של בתי המדרש החילוניים וה'פתוחים', של 'התרבות היהודית האלטרנטיבית', של אופנת הניאו-יהדות ושל הכרזת "גם לנו חלק בתורת ישראל ללא מחוייבות למצוותיה ולאיסוריה".
האם קודשא בריך הוא חדי בהאי שעתא (שמח באותה שעה)? האם בת הקול המפוצצת בראשי ההרים "אשריכם ישראל" מהנהנת בראשה גם לנוכח תופעות אלו? או שמא מנהמת כיונה "אוי להם לישראל מעלבונה של תורה"? דילמה!
האמנם? ואני הקטן, יושב באלון שבות אל מול מסך ומקלדת, ומהרהר בקול ובכתב: האם רבי לוי יצחק מברדיטשב, סניגורם של ישראל, היה מהפך בזכות? האם היה סופק כפיו כלפי מעלה ואומר: רבש"ע, גם בשעה שבניך-חביביך מחללים יום טוב, בפרהסיא ובהמון, הם... עוסקים בתורה"?
אני חושב שכן...