גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה

לא, לא אדבר ערבית כמו אנואר סאדאת, גם לא אדבר אנגלית כמו הנשיא בוש - אני מהאספסוף. גם יידיש לא אדבר; אני אדבר עברית, ואתם תבינו. באבו אבוע אתם תבינו. אתם 120 נבחרים. למילה נבחרים יש משמעויות רבות, קודם כל בחרנו בכם, מתוך כל העם הזה. אנחנו החלטנו שאתם ראויים לקבוע לנו את סדר היום, לקבוע את חוקינו. ולא רק שבכם שבחרנו, אלא בעת שבחרנו היינו משוכנעים שאתם הנבחרים הייתם הדובדבן שבקצפת, העילית שבשמנת. וכנבחרים, אתם גם מרכיבים את ה..ה.. נבחרת של המדינה, הנבחרת הנבחרת. אבל לא ללקק לכם באתי; יש לכם מספיק לקקנים מכל הכיוונים. אלא לספר לכם עד כמה אני מאוכזב מכל אחד מכם, את אמוני נתתי בכם ואתם מועלים בו. תגידו לי נבחרים נבחרים, כמה ראשי ממשלה הכרתם? כמה ראשי ממשלה הכרתם אשר הודו כי קיבלו בחו"ל מעטפות עם מזומנים? או איך אומרים אצלנו בשכונה, סטיפה במעטיפה. הרי את ראשי הממשלה שלנו אפשר למנות על כף יד אחת ואף לא אחד מהם נהג לקבל באופן קבוע ומחזורי, בעת היותם שרים או בכירים או ראשי ממשלה סכומים במזומן ירוק ובמעטפות חומות. והוא לא מכחיש, ראש הממשלה שלנו, הנבחר שבנבחרים, אחד ממאה ועשרים אשר אתם החלטתם שיהיה ראש ממשלה. כשלונו של ראש הממשלה אינו רק בעברו הכספי; את קדנצייתו מלווים מחדלים וכישלונות לרוב, אשר כולם נובעים באופן ישיר ממבנה אישיותו, אותו מבנה, אשר איפשר לו לקבל את הסטיפות במעטיפות כמעט לאור היום. הוא לא ינסה אפילו להשתין במים, הוא יעמוד על המקפצה וישתין על כולנו, וכשנעיר לו, הוא יגיד תקפצו לי חבריא, אני אשתין מאיפה שאני רוצה.

• אצלי תהיה מלחמה כאשר אני אחליט, ובדרך שאני אחליט עליה, ולהלווייות ילכו אחרים.

• העיתונים החברים שלי יגידו את מה שאני רוצה, ושהאמת תקפוץ ממגדל שלום.

• אם וכמה בתים ימוגנו תשאלו אותי ושיתפוצצו התושבים, תרתי משמע.

• אני אמנה את מי שבא לי, ומי שלא מתאים לו שילך לחפש את חבריו.

• אני אתמוך במי שאני ארצה, ובכמה מיליונים שאחפוץ, ומי שלא מתאים לו שיילך בעקבותיו של הקודם .

• אני אקבל כספים בדרך שאני אחפוץ ומי שלא מוצא חן בעיניו שייחנק.

• את ירושלים אתכנן לצרכי האישיים ואם זה לא מתאים לכם אז תחזרו לוורשה או למקנז'.

• אני אתייחס לכנסת לפי איך שאני מבין - ואם לכנסת זה לא מתאים - שתתפזר לכל רוחות השמים.

• אני אבחר את העבודה שלי ואף אחד אחר לא יבחרה עבורי.

זה האיש שאתם בחרתם, האיש שמבנה אישיותו ממקם אותו במרכז העולם, ממנה אותנו לנתיניו ומשרתיו, ואתכם חברי הכנסת, הוא שם במקום הרבה יותר נמוך. הוא מאמין שככל שיעליב אתכם וככל שיתעמר בכם כן תתמכו בו יותר. לפחות עד רגע זה, האיש מאד מאד צודק בהנחותיו לגביכם. אתם זוכרים את היום בו מוניתם לתפקידכם הרם? היה מרגש הא? המשפחות באו לכנסת, האשה, הילדים ואפילו הנכדים, איזה כבוד אח איזה כבוד, אתם זוכרים איזו אמירה שולית שלכם על הדוכן, אמירה סתמית כזו, הנקראת בפי האספסוף "הצהרת אמונים" על-פי סעי 15 א' לחוק יסוד הכנסת? "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת" אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת. כך אמרתם אחד אחד, אף אחד מכם לא פספס באות. אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת. אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת. כך אמרתם. ומה אתם מקיימים מכל ההצהרה הבומבסטית הזו? ככה אתם שומרים אמונים למדינת ישראל? כך אתם ממלאים באמונה את שליחותכם בכנסת? זה נבחרים זה? נכון, טעיתם בבחירת איש שברור היה מראש שאין הוא מסוגל למלא תפקיד של ראש ממשלה, הוא אולי גבאי טוב, שמש גבולי (כי אסור לו להתקרב לקופה), אבל איש כמוהו לא יכול להיות רב הקהילה, מה לעשות - אהוד אולמרט ורב הקהילה לא הולכים ביחד. במהלך הקדנציה של הממשלה הנוכחית היו לכם סיבות רבות להביע אי אמון מוחלט, מקיר לקיר, 119 חברי כנסת נגד אחד, בראש הממשלה, ולא הרמתם את הכפפה. אך כעת כאשר שטרות ומעטפות מתנוססים ברוח, אין כל סיבה שלא תעשו זאת אלא אם גם לכם חלק ממשי בשלל. מי שלא מוקיע, מיידית, כאלה מעשים וכזו התנהגות, ומצביע אי אמון בראש הממשלה, אין לי כל ספק שהוא חלק מהסטיפה במעטיפה, וכי הוא נהנה ממנה בשלב משלבי חייו. ואני מדבר לקדימה, ולמר"צ, ולעבודה, ולש"ס, ואגודה, קומוניסטים, יהודים, ערבים כולם כולם - כל מי שלא מתקומם באורח דמוקרטי נגד השלטון הזה הוא שותף פעיל יד ביד למחדליו ושחיתויותיו. היו שלום חברי כנסת, זוהי סעודתכם האחרונה (למה חיכיתם עד היום?, נתקעתם עם סעודה חלבית). יש לכם חלון צר של הזדמנויות, יום יומיים, להסיר את הרע מקרביכם, להתנער מהזוהמה, על-ידי הצעת אי אמון מקיר לקיר בראש הממשלה, כאמור 119 נגד 1 או יותר נכון 118 נגד 2 (שנלר, שנלר) וכך תיזכרו אולי בהיסטוריה כמו גיבורי מצדה. גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, זהו, הגיע יום ההכרעה. אתם את תפקידכם בציבוריות הישראלית גמרתם, השאלה היא רק איך תיזכרו, השאלה היא איך תיזכרו.