פיקציה ושמה בית משפט

קשה להבין את ריפיון השכל שאחז בשופטיו של הנשיא לשעבר משה קצב, עד שהכינו מבעוד מועד שלד של פסק דין והניחו אותו על המדף בהמתנה לניסוח ולחתימה. יכולים דוברי מערכת המשפט לצעוק ולצווח שהמדובר רק בהכנת חומר שנועד לסייע לבית המשפט לנהל את הדיון בצורה יעילה ועניינית - הם יכולים לצעוק כך עד שיכחיל צווארם, אך אין לתת אמון בדבריהם. כי נמאס כבר מהפיקציות האלה. וגם לשיטת הפיקציות שבית המשפט כל כך אמון עליה - הרי אומרים לנו, כך הפיקציה, שאין לו לבית המשפט אלא את מה שרואות עיניו. רוצה לומר שבית המשפט נועץ מבטו אך ורק בניירות שבתיק, ואין הוא רואה או שומע, כך הפיקציה, דברים שמחוץ לאולם בית המשפט. ובכן, מה היה בו בתיק בית המשפט שעה שהשופטים כתבו את שלד פסק הדין? כתב אישום, הא ותו לא. כי בית המשפט עדיין לא ראה - לא תובע, לא סניגור והעיקר: הוא לא ראה את הנאשם. כלומר, הוא כן ראה אותו: בטלוויזיה, כמו כולנו. בית המשפט, תחת שיבדיל עצמו - אפילו במופגן - בתיק המסויים והמיוחד הזה מהקולות והרעשים וההמולה של הרחוב - הצטרף אליהם. כי בית המשפט, זו חולשת אנוש, אוהב לנהל משפט כשהוא נישא על כתפי הרחוב. ובכלל, מה לעזאזל בער לו לבית המשפט? כמה זמן כבר דרוש לו לבית משפט מקצועי להכין את הנייר הזה עד שהיה צורך להיחפז ולהכינו בטרם דיון? הרי מדובר בעניין ממוקד ומוגדר ופשוט שאינו מצריך פילפולים וקימוטי מצח. ויתרה מכך: כיצד זה בית המשפט הנכבד - חסר אחריות ופזיז שכמותו - לא הביא בחשבון שהנייר הזה, כדרכם של ניירות, עלול לדלוף אל הנאשם סמוך לפני הדיון ולהרתיע אותו מהעסקה? ועכשיו אם יבקשו הפרקליטים לפסול את ההרכב, יספרו להם, בשם הפיקציה כמובן, שדעתו של בית המשפט לא ננעלה. אלפי בקשות וערעורים לפסילת שופט כבר נידחו ועוד יידחו - קורבן לפיקציה שדעתו של השופט לא ננעלה. כי האפשרות היחידה כיום להראות שדעתו של השופט ננעלה, היא להביא סריקה ממוחשבת ועדכנית של מוחו ולהראות היכן בדיוק מונח שם המנעול. ומה על אמון הציבור? הרי האחוזים כבר מתקרבים במהירות לאחוזי השומן של גבינה כחושה. ולחשוב שהמדינה מתכוונת ללכת עם כלי הזין האלה למשפט אולמרט.