במעונות אלוטף הפועלים על-פי הגישה ההתנהגותית, תהליך הגמילה יחל ברוב המקרים ברישום מדויק ובמעקב יובש שיימשך ימים אחדים. מטרת המעקב לוודא שהילד מסוגל לשלוט בסוגרים למשך שעה וחצי עד שעתיים בממוצע, וכן כדי לקבוע את טווחי הזמן שבהם ניקח אותו לשירותים. הרישום המדויק יימשך לאורך כל התהליך גם במעון וגם בבית, ורק בעזרתו נוכל לבחון את יעילות התהליך ולעצבו כך שיתאים לילד (מאחר שהתהליך מקיף את כל שעות היום, שותפות ההורים חיונית ביותר).
בד בבד עם מעקב היובש, יש לחשוף את הילד לחלל השירותים, תוך כדי יצירת אווירה חיובית כדי להפחית חשש או התנגדות שעלולים להופיע אצל חלק מהילדים. כמו-כן, חשוב שהילד יתרגל לשבת על האסלה.
שלב מכין נוסף הוא איתור מחזקים יעילים לתגמול הילד על הצלחותיו. למשל, כדאי לשמור משחק אהוב, פעילות אטרקטיבית או חטיף אהוב למטרה זו בלבד למשך התקופה הראשונית. המחזק נבחר לפי העדפת הילד ובעצת הוריו ויכול להיות למשל ארטיק, טרמפולינה, שוקולד, בריכת כדורים ואפילו זיקוקין.
לאחר שנקבעו טווחי הזמן שבהם יש סיכוי גבוה שהילד יעשה את צרכיו בשירותים, מתחילים להזכיר לו בכל פעם שמגיע הזמן. חשוב לציין, שהקפדה זו עלולה לפתח תלות של הילד במבוגר שמזכיר לו שעליו ללכת לשירותים, אך זהו שלב חשוב בהעצמת ההצלחות בתהליך.
חשוב לשלב בתזכורת אמצעי תקשורת שיסמן שזהו הזמן לשירותים, כמובן בהתאם ליכולותיו של הילד (לדוגמה, תמונה של השירותים או טיימר שמצלצל והפניית תשומת הלב של הילד בשילוב מלל מתאים).
המטרה הראשונית היא שהילד ילמד לעשות את צרכיו אך ורק בשירותים ויצליח להתאפק כשאינו בשירותים. גם מפספוסים אפשר ללמוד לעיתים, אך הלמידה מהצלחות היא תמיד יעילה יותר. כלל חשוב הוא להימנע מלקחת את הילד לשירותים בטווחי זמן קרובים מדי, שכן הוא עשוי לשחרר בכל פעם רק מעט שתן כדי לזכות בשבח ובמחזק, אך לא ילמד להתאפק ולזהות את תחושת השלפוחית המלאה.
לאחר שהילד מגיע לשלב שבו אין כמעט פספוסים במשך היום, מתחילים להאריך את טווחי הזמן. בשלב זה, ילדים רבים כבר יתחילו ליזום הליכה לשירותים בעצמם. אם הילד נשאר יבש, אך עדיין לא יוזם הליכה עצמאית לשירותים, אפשר לעודד זאת בכמה דרכים, למשל לשלב זמנים קבועים בשגרת היום, כמו לפני ארוחת הבוקר, לפני ארוחת הצהריים וכן הלאה. דרך אחרת היא לשחק עם הילד בקרבת השירותים.
ברוב המקרים נתחיל להתייחס לגמילה מפעולת מעיים רק לאחר שהילד השיג שליטה על הטלת שתן בשירותים. יש ילדים שבגיל זה כבר קיימת אצלם סדירות בפעולת המעיים, ואז אפשר להושיבם על האסלה בזמנים הקבועים, וכך להעצים את סיכויי ההצלחה.
מהניסיון שהצטבר בעבודת הצוותים באלוטפים נוכחנו לדעת שילדים רבים נרתעים משלב זה, ואנו מאפשרים להם בשלב הראשון לבקש חיתול כשהם רוצים לעשות קקי. לאחר שהילד לומד לבקש חיתול, אפשר ללמד אותו שעליו לשהות בחלל השירותים עם החיתול עד שיעשה קקי, ואז יחד איתו להוריד את החיתול ולזרוק את הקקי לאסלה. כך ממשיכים בהדרגה עד לשלב שבו הילד יושב עם החיתול על האסלה, אחר-כך מסירים את החיתול, ולבסוף הוא יושב על האסלה לבדו ובלי חיתול.
תהליך מדורג זה מתאים לילדים רבים, אך כמו בכל תוכנית התערבות אחרת, אינו מתכון מדויק להצלחה עם כלל הילדים (יש למשל ילדים שזקוקים לתוכנית אינטנסיבית יותר שמצריכה זמני ישיבה ארוכים בשירותים).
לפיכך, יש להתאים את התוכנית למאפייני הילד ולא להיפך, ובכל מקרה חשוב להתייעץ עם גורם מוסמך ומקצועי שילווה את תהליך הגמילה לכל אורכו. לשמחתנו, רוב הילדים שמסיימים שנתיים של טיפול באלוטפים הפועלים בגישה ההתנהגותית עוזבים אותנו גמולים מחיתולים, גם אם עדיין אינם עצמאיים לחלוטין ביוזמה.