שרון ביצע ההינתקות כדי להיחלץ ממלתעות החוק. לעם בציון הוא נתן הסבר ממצה: "ההינתקות טובה לביטחון". העם תאב השלווה שתה מפיו בצמאון.
שרון תוגמל על כך בנדיבות:
- בידי התקשורת, שהתגייסה להגן עליו "לא רק מפני הדגלים הפוליטיים אלא גם מפני דגלים משפטיים", כפי שתבע ממנה אמנון אברמוביץ' ב-"נאום האתרוג" עוד בפברואר 2004 ("שרון הוא היחיד שיכול לעשות את ההינתקות, לכן אני חושב שצריך לשמור עליו כמו על אתרוג, גם עם קופסה אטומה, וגם עם צמר גפן").
- בידי אוכפי החוק, שמני מזוז העומד בראשם קבע, כי עשרות אלפי הדולרים שקיבל גלעד שרון בכל חודש מדודי אפל תמורת שיטוט באינטרנט בשעות הפנאי, היה תגמול נאות על עמלו - לא, חלילה, שוחד לאבא תמורת שרותיו.
- בידי בית המשפט העליון, קודקוד פירמידת מערכת עשיית הצדק, שפסק: "ניתן אומנם לפקפק אם גם בבחינת עניינו של חשוד מן השורה רואה היה היועץ המשפטי לייחס משקל דומה להסברים שנתן החשוד במסגרת אמירותיו בחקירה, אף שהסבריו אינם מתיישבים עם עובדות שיש לגביהן ראיות ישירות", אך העניק לו יחס מועדף מזה הנקוט כלפי "אחד האזרחים" - משום ש-"להעמדתו לדין של ראש ממשלה מכהן עלולה להיות השפעה דרמטית על המדיניות הנוהגת" (פסק-הדין בעתירות נגד אי-העמדת אריאל וגלעד שרון לדין על לקיחת שוחד, 6 שופטים בראשות אהרן ברק, 19.8.04).
- בידי אנשי האליטות, אלופי ה(מיל.), אנשי המוסר והאקדמיה דוגמת פרופסור שלמה אבינרי, שיצאו בשצף-קצף נגד "הקמים על הדמוקרטיה ושלטון החוק" אשר העזו "להתנגד להחלטה חוקית של הממשלה שאושרה בידי הכנסת ועמדה במבחן הבג"צ" - תוך מתן צידוק לרמיסת הכרעת העם בבחירות, גניבת קולות ציבור הבוחרים בידי שרון ומרעיו.
למרות הפעלת מלוא כובד משקלו, אך בקושי כפה שרון את "עסקת טננבאום" על הממשלה, ההחלטה התקבלה ברוב דחוק של 12 נגד 11. בין תוצאות העסקה - עשרות נרצחים בפיגועים, ישירות בידי המחבלים ששוחררו; חטיפת גלעד שליט על-ידי החמאס; חטיפת אהוד גולדווסר ואלדד רגב על-ידי החיזבאללה; מלחמת לבנון השנייה. מאות חללים, נזקים של מיליארדים רבים, עידוד אויבינו במאמציהם לכלותנו, פגיעה חסרת תקדים באמון העם שנצליח לשרוד.
כקליפת השום ניתן היה לצפות, שתוצאות "עסקת טננבאום" יילמדו בידי מקבלי ההחלטות, שיופקו הלקחים. אך בממשלתנו, שכל מעיניי חבריה מתמצים בתועלתם האישית, בהישרדותם - חיי האזרחים ועתיד המדינה נחשבים כקליפת השום. זאת הממשלה המונהגת בידי נוכל מאויים בכלא, המובלת בידי מפלגת גנבי הקולות, ממשלה שרוב שריה נגועים בפלילים, וכולם שותפים במעשה הנבלה של רמיסת הדמוקרטיה ומסירת חבל-ארץ לידי הגרועים באויבינו - מי במעשה ומי במחדל. בממשלה זאת לא נדרש לחץ כדי להעביר ההחלטה על עסקת הגופות, והיא התקבלה ברוב מוחץ.
אם לא יקרה נס, העסקה תבוצע. ישוחרר בה לא רק סמיר קונטאר, שאחרי שהרג את השוטר אליהו שחר, רצח את דני הרן לעיניי בתו עינת בת הארבע, ואחר-כך רוצץ גולגולתה בקת הרובה, השפוט לארבעה מאסרי עולם. ישוחררו גם מחבלי חיזבאללה נוספים ואסירים פלשתינים. שלטון החוק יירמס פעם נוספת, מחיר עסקת שליט יעלה, תופח שוב רוח גבית בטרור. יהיה זה עידוד נוסף לרציחות ולחטיפות, מסמר נוסף בארון הקבורה של החלום הציוני.
נראה שהיחידים היכולים לחולל את הנס הן משפחות גולדווסר ורגב. אם במקום לדרוש החזרת יקיריהם "בכל מחיר" יודיעו, שהן מתנגדות לעסקה בה יימסרו אסירים תמורת גופות; שהן מצדדות בעסקה רק אם יוכח שבניהן חיים. חובת ההוכחה על נסראללה. במקרה זה, תתקשה ממשלתנו להמשיך במעל.
כך נהגה בתיה ארד, אמו של רון ארד. כך עשה קאסם סואעד, אביו של עומר סואעד, אחד משלושת החיילים שגופותיהם הוחזרו בעסקת טננבאום.
אם ינהגו כך, יהיה זה מעשה מוסרי ונבון מצדן; אם לאו, דם קורבנות הטרור בעתיד יהיה גם על ידיהן. והם יהיו רבים, רבים מאוד.
מאמרים קודמים בנושאים קרובים: