דיקטטורה דמוקרטית

מי שמזדמן בימים אלה בישראל אינו יודע אם לצחוק או לבכות. טירוף המערכות הגיע לשיאים שמעולם לא ידענו אותם, אך רבים וטובים מעדיפים למלא את פיהם מים. היה מצופה מכל אלה אשר הדמוקרטיה יקרה להם, זכויות האדם והאזרח וכד' שיקומו בזעקה גדולה. מדהים הוא שדווקא אנשי אקדמיה ששנים רבות אינם מפסיקים להרביץ תורה דמוקרטית בתלמידיהם כאילו קולם נדם נוכח ההשתוללות הבלתי נתפסת במדינה. נסקור בקצרה את האירועים של השבועות האחרונים כדי להיווכח שיש כאן לא רק חציית קו אדום אלא האנרכיה ממכלה כל חלקה טובה. רשויות החוק, בעזרת התקשורת מגויסת, מנהלות את עבודתן לעיני כל העם. זהו מחזה גרוטסקי דוגמת המשפטים המפורסמים במדינות הקומוניסטיות לשעבר. לשופטים אין כבר תפקיד ובתי המשפט הפכו להיות כאילו כסות או אולם להצגה הגדולה שסוף עלילתה ידוע מראש. אין אדם נורמלי בישראל שמסוגל להפנים שחיתויות מן הסוג המיוחס לראש הממשלה. אם אדם זה אכן ביצע את המיוחס לו, מקומו בכלא לאחר כבוד. אך מכאן ועד שתוכח אשמתו הדרך ארוכה. מצער מאוד שעורכי דין מן השורה, אפילו לשכת עורכי הדין, לא יצאו בקריאה נרגשת להפסיק את מחול השדים המתנהל למול פני האומה. גם עורכי הדין מילאו את פיהם מים כאילו שכחו את שליחותם. היום זהו ראש הממשלה, מחר קליינט אלמוני. האם עורכי הדין מוכנים להשלים עם תופעה כה בזויה של התגוללות ברחובות העיר? כל הנושא איננו תלוי ראש הממשלה הנוכחי, אלא המדינה כולה הופכת למוקד עליו שורפים את האדם ללא משפט צדק. המהלכים של רשויות החוק רחוקים מאוד להיות ראויים לגאווה של בשלטון החוק. לא עברה שעה קלה וכל חומר החקירה או החומר שבו היו מעוניינים גורמים שונים, פורסם בכל כלי התקשורת. מומחים מהירי פה ותובנה מועטה לא עצרו לרגע כדי לחשוב מה המשמעות של מהלכים מסוג זה. האם כך מתנהלת מדינה מתוקנת? לפני שכל העדויות נשמעו, לפני שהוגש כתב אישום, לפני שמסמך אחד הוגש לבית המשפט, יש "שופטים" הדורשים הכרעת דין ברחוב ובבתים. חושפי השחיתויות יבורכו על עבודתם הנאמנה, אך בכל הכבוד, הם לא מונו לשופטים. מאחורי כל המקורות ה"בכירים" מסתתרים ראשי המערכות. מדובר בפקידים בכירים המזינים את התקשורת המשתפת פעולה במשחק שיש בו יותר מקמצוץ של פוליטיקה זולה. גם אם המידע נכון, על הרשויות לבצע את העבודה בצורה עניינית ולא בחוצות העיירה. הציבור חייב לדעת מה נבחריו עושים.

המים העכורים של שלטון הרחוב

הציבור, עם כל הכבוד, איננו יכול להיות השופט בעבירות פליליות. מסיבות עיתונאים אד הוק שבהן נמסרים פרטים מן החקירה או דיווחים בעילום שם הן עבירה על החוק. כל מי שטוען על עבירות של אחרים אינם יכולים לרחוץ את ידיהם במים העכורים של שלטון הרחוב. במצב שנוצר ובאווירה הציבורית של היום, ראש הממשלה בעצם סיים את תפקידו הפוליטי. יתכן ויוכח מעל לכל ספק סביר שמדובר בפושע מספר אחת, אך זאת חייבים להוכיח בבית משפט. "משפטי הראווה" הם נחלת משטרי האופל הגרועים ביותר, בהם בחדרי חדרים, חורצים את גורלו של אדם, לפני משפט. ישראל של שני העשורים האחרונים כמעט עוסקת באינטנסיביות בחקירות ראשי ממשלה ולא מן הנמנע שכך יהיה בעתיד. בצורה זו לא ניתן לנהל מדינה, ודאי כאשר מדובר במדינה שיש לה בעיות כה בוערות. אומנם העם היהודי הוריש לעולם עקרונות על שאין כדוגמתם, אך מן הראוי היה לאמץ שיטות של הגויים שהן אינן פחות מכוונות לשמור על שלטון החוק, אך לא פחות מכך, לאפשר ניהול מדינה.