בימים האחרונים אנו עדים להקצנה חסרת תקדים בהתנהלותה של מערכת המשפט כלפי ראש הממשלה אולמרט. מדי יום יוצאות הרשויות בפרסומים רשמיים, בהדלפות של עדויות ומסמכים במסגרת קמפיין שלם שנראה שנועד, כנראה, להדיח ראש ממשלה מכהן ואת שר המשפטים אותו מינה, ויפה שעה אחת קודם.
את התנהלות הפרקליטים והשוטרים מלוות הצהרות רדיקליות וחסרות תקדים מצד שופטים עליונים (בדימ.) היושבים ב"טנק" של בית המשפט העליון, כך למשל השופט מצא שקרא כבר לפני חודש להוציא את ראש הממשלה לנבצרות, או השופטת דורנר שקראה השבוע "להעלים" את ראש הממשלה מהחיים הציבוריים. עוד רגע והייתה מבקשת לגדוע את ידו.
היועץ המשפטי לעומת זאת, הודיע כי עניין הנבצרות הוא "לשיפוט הציבור", בעוד המשטרה מדליפה, מדי יום, עדויות של נחקרים באופן חסר תקדים, הכל בטרם משפט, לפני החלטה על כתב אישום, תוך שיבוש הליכים גמור הן של ההליך המשפטי והן של ההליך הדמוקרטי.
ברקע מתנהל ההליך הביזארי וחסר התקדים של גביית עדות על אתר, שהוקדמה ללא כל צורך, שכן החשש שמר טלנסקי לא ישוב לישראל הוכח כבלוף שנועד לצרכי הקמפיין הנ"ל, הכל כפי הנראה מתוך כוונת מכוון להביא להדחת ראש הממשלה ולחיסולו הציבורי עוד לפני הגשת כתב אישום ולהיפטר, כפי הנראה בדרך זו, גם ממנו וגם מהשר פרידמן, "הסיטרא אחרא", רחמנא לצלן, של מערכת המשפט.
עיוותי דין חמורים מאבק השליטה על השלטון במדינה בין מערכת המשפט לבין הריבון- המערכת הפוליטית, הגיעה לשיאים שלא ידענו כמותם, והוא מתנהל תוך שבירת נורמות ועיוותי דין חמורים, שלא ידענו כמותם, ומזכיר, במידה רבה, את עיוותי הדין בפרשת דרעי.
גם שם ידענו התגייסות חסרת תקדים באמצעים ובכוונת מכוון לחיסולו של איש ציבור, ואולי לחיסולה של תנועה פוליטית שלמה, שסיכנו את ההגמוניה המשפטית, או לפחות כך נתפסו על ידה. גם שם ידענו עיוותים חמורים, החל מניהול החקירה והמשפט בתקשורת תוך הרעלת השיח הציבורי, הדלפות בלתי פוסקות מצד המשטרה והפרקליטות ושיחות רקע עם כתבים, כולל הפרחת עלילות על-ידי גורמים אלו כאילו דרעי רצח את חותנתו, בקשות לחיקור דין בשלב החקירה בהן נרשם מבלי משים כי שר הפנים במדינת ישראל חשוד בסחר בסמים - לא פחות (!), ועוד כהנה וכהנה, עד כי בסופו של דבר הושגה הרשעה תוך התבססות על עדותו של עד מדינה - "הצוק האיתן", שהסתבר כי דבר מעצרו בשוויץ בגין עבירות חמורות ביותר, לאין שיעור מהעבירות שנדונו במשפט, הועלם מבית המשפט. בפסק הדין במחוזי השמיעו השופטים גם רמז לפיו דרעי רצח את חותנתו - לא פחות.
ההיסטריה הציבורית בפרשת דרעי נמשכה כעשר שנים ועיוותי הדין נפרשו על גבי תקופה זו. דומה כי הפעם אנו מקבלים ריכוז מאסיבי של כל העיוותים הללו לפני משפט, ואפילו לפני החלטה על הגשת כתב אישום. כל העקרונות המשפטיים הבסיסיים כמו חזקת החפות, הזכות להשמיע את גרסתך לציבור, הזכות להליך משפטי הוגן ועוד, נרמסים ביד רמה.
כך למשל מפרסם עיתון הארץ את עדותו המלאה של עו"ד אורי מסר במשטרה. כשבחר לשתף פעולה, היה יקיר המערכת וזכה לפרסומים חיוביים, עתה משבחר כפי הנראה בזכות השתיקה, אין לו זכויות ועדותו מודלפת במלואה. איש אינו טורח לשאול כיצד בכלל נחקר עו"ד ללא שהוסר החיסיון בנושא יחסי עו"ד-לקוח, הקבוע בחוק? ייתכן ויחסיו עם אולמרט היו מעבר ליחסי עו"ד לקוח, אם כי אין ספק כי המשטרה והפרקליטות המלווה את החקירה ידעו כי היו אלו גם יחסי עו"ד לקוח. ובהמשך לשיטה מכוערת ונפסדת זו, לפי האמור בהארץ, משהחליט עו"ד מסר שלא להשיב על שאלות המשטרה, שואל אותו החוקר, לא פחות, "ועורך דינך עומד מאחורי גישתך זו?".
הנחקר, בחקירה הפלילית החשובה והמתוקשרת ביותר לדברי "שלטונות החוק" נחקר במשטרה על הייעוץ המשפטי שהוא מקבל מעורך דינו בניגוד לחיסיון המובהק שהוענק לכל אזרח בסעיף 48 לפקודת הראיות, זאת באופן בלתי חוקי בעליל, לעיני כל, ואין פוצה פה ומצפצף. פה לא לוקחים שבויים. אין דין ואין דיין, אין הליך תקין (Due Process), ניתן למחוק ולרסק כל מי שעומד בפרץ, העיקר להעיף את ראש הממשלה, ואת השר פרידמן כמובן.
לא ירחק היום, וגם עורך דינו של מסר, איש הפרקליטות הבכיר לשעבר עו"ד שמעון דולן, ייחקר גם הוא כחשוד במזימה, רחמנא ליצלן.
יצוין כי בארה"ב למשל, כאשר ממונה חוקר מיוחד לפרשות רגישות בהן נחקרים פוליטיקאים ואנשי מדינה, החקירה, כולל גביית עדויות בפני חבר מושבעים גדול, מתבצעת תחת מעטה חשאיות מוחלט וכל הדלפה בעניין זה היא עבירה פדרלית, שעונשי מאסר בצדה. אצלנו, הכל מודלף לעיתון על-ידי הרשויות, באופן מכוון, תוך היסטריה בלתי מובנת המאיימת לסכל את המערכת הדמוקרטית. הפוליטיקאים המבועתים חוששים לכיסאם, איש אינו מתריע על עיוותי הדין החמורים המתרחשים לנגד העיניים, בדומה לפרשת דרעי, שם רק יצחק רבין המנוח ניסה לעמוד בפרץ ולמנוע את הטרגדיה, ומתארגנים להקמת ממשלה חלופית, ולא חס וחלילה לבחירות מוקדמות.
בדומה למצב בראשית שנות התשעים, נשאלת שוב השאלה מי הריבון במדינה - הנבחרים והכנסת או מערכת המשפט. כל אותם נבחרים, מימין ומשמאל, השומרים היום על דממה מוחלטת מפחד התקשורת, ואולי גם מפחד מערכת המשפט, נוכח עיוותי הדין הבלתי נסבלים בעניינו של אולמרט, בל יתפלאו באם יצטרכו להתמודד עם התשובה לשאלה הזו מוקדם או מאוחר, גם בעניינהם.