הערות על מסורת הפקת הלקחים

במאמר מעניין של שלמה גזית ב-NRG קובע הכותב שקביעת אמות מידה של החזרת חטופים או שבויים היא מבחינת ניסיון שסיכוייו מועטים. צודק הכותב בדבריו, אלא שלאו דווקא רק מן הטעמים שהוא מעלה. יש למהלך מסוג זה בעיות קשות הן בתחום הביטחוני והן בתחום המדיני-פוליטי.

• 1. האם ניתן לקבוע גורלות של בני אדם באמצעות תקנון או רשימת עקרונות יהיו המומחים נכבדים ככל שיהיו? התשובה היא לא. הנטייה הכללית של צה"ל להפיק לקחים מן העבר הקרוב או הרחוק וליישמם בהווה, ובמיוחד לעתיד, זו טעות אפילו מבחינה רציונאלית. מי מסוגל לצפות את האירועים והמצבים בעתיד כדי לקבוע קריטריונים שהם כה רגישים? ברור שהמגיבים יקפצו על הדוגמה האמריקנית ולאגדה שלא מנהלים שום משא-ומתן על שחרור חטופים או שבויים. ההיסטוריה האמריקנית של שלושת העשורים האחרונים מוכיחה שהמציאות שונה, בלשון המעטה. די בלהזכיר את פרשת אירנגייט, אותה פרשה מסועפת, מלאה בפיקנטריה, מעורבות ישראלית וכדומה במסגרתה שוחררו 66 שבויים אמריקנים מאירן לאחר השתלטות משמרות המהפכה על השגרירות האמריקנית. זו דוגמה אחת שמפריכה את הטאבו כביכול של אי-ניהול משא-ומתן של האמריקנים. גם מדינות אחרות כמו בריטניה למשל, כן ניהלו משא-ומתן. די לאגדות שטובות לקידום אינטרסים פוליטיים נלוזים.

• 2. נניח שלבסוף יורכב התקנון המיוחל. מה יקרה אז לשיקול דעתה של הממשלה שהיא ריבונית על-פי חוק לעסוק בנושאים מסוג זה? מה יהיה על שר הביטחון או ראש ממשלה כאשר יגיע למסקנה שחייבים כן לשחרר, אלא שהמהלך איננו רשום בקוד לשחרור חטופים? הממשלה הנוכחית פועלת מתוך לחץ של הציבור או של העיתונות, ואלה לא בדיוק המצבים שבהם ניתן לקבל החלטות נבונות. אסור שממשלה תשמיט מידה את הזכות המוקנית בחוק להחליט על-פי מיטב הבנתה את המצב המתהווה כאשר חייל חלילה נחטף או נופל בשבי.

• 3. אין כל אפשרות לקבוע מראש "מחיר" להחזרת שבויים או חטופים. המחיר הוא תולדה של משא-ומתן שבו חייבים למצות את כל האפשרויות ולשקול בצורה רציונאלית לחלוטין את המהלך כולו. שנית, אין דינם של חיילים חטופים כדינם של חיילים שנפלו בשבי האויב. אין כאן ניסיון להתחכם בסמנטיקה. שבוי הוא חייל שפועל במסגרת מבצעית או מלחמתית ולמרבה הצער הוא נשבה. חטופים הם אותם חיילים ואזרחים שבדרך כלל נחטפים מבלי כל פעולה צבאית של ישראל. האם דינם של אלה ושל אלה אותו הדין? אם כבר הוזכר עניין האזרחים, נשאלת השאלה מה יקרה אם חלילה אזרח ייחטף ולא חייל? האם מחיר חייל גבוה יותר או נמוך יותר מאזרח, למשל ילד? מי בכלל מסוגל לתת מענה באמצעות מרשמים מדויקים?

• 4. הבעיה המרכזית איננה קביעת "מחירון" לא עבור חטופים ולא עבור נושאים אחרים הקשורים לבטחון המדינה. עיקר הבעיה נמצא בתרבות קבלת ההחלטות וכללי עבודה מיושנים, בלתי רלוונטיים להיום, מחסור חמור במסגרות חשיבה לעתיד והבוז שרוחשים רבים מבין הקברניטים הפוליטיים והצבאיים לכל מי שמציע שינויים מהפכניים בתחום הכה רגיש של ביטחון ישראל.

הניסיון ללכת לפי נהיית הציבור וצעקות הפוליטיקאים שרק לפני זמן לא רב הם היו ליד הגה השלטון ועשו בדיוק את אותם המהלכים, אסור שיקבעו את סדר היום הביטחוני-מדיני. במקום ועדות ותקנונים, מוטב לשנות את כללי העבודה, החשיבה והתרבות של קבלת ההחלטות. ניתן למנוע חטיפות לו מנהיגות ראויה תדע איך להנחיל לצבא ולגורמי הביטחון האחרים עקרונות ודרכי עבודה שיש בהם כדי לסכל את הטעויות האיומות שבגינן נחטפים חיילים.