אהוד אולמרט נכשל. הוא נכשל במשימה שאליה שלחו אותו שולחיו. לא, לא ציבור הבוחרים, אלה חשובים בעיניו ובעיני שולחיו כקליפת השום. שולחיו הם האוליגרכיה הכלכלית-תקשורתית-אקדמית-ביטחונית, שכולם קשורים זה בזה ובאינטרסים הכלכליים העיקריים במשק. אנשים אלו שולטים על המשאבים העיקריים: נדל"ן, הון, תקשורת ומשפט, שבארצנו הקטנטונת כרוכים זה בזה קשר בל ינתק.
להם יש אינטרס ברור כשמש: לשמר את השלטון בידם, וזאת על-ידי מניעת אמצעים (נדל"ן, הון תקשורת ומשפט) מן הרוב או ממתחרים. אולמרט היה אמור לעשות את העבודה: לבצע התכנסות מיהודה ושומרון, שם כל האדמות הן אדמות כתר, או אדמות מדינה. למסור את הגולן, שכולו אדמות מדינה. למסור את אדמות הגליל להשתלטות הערבית (הערבים הם הגוש העיקרי המלוכד של מתפקדי קדימה). הבונוס העיקרי בכל הפעולות הללו הוא דיכוי של הציבור הלאומי, וזינוק במחירי הנדל"ן וההון בשפלה המצויה בשליטת האוליגרכיה.
מכיוון שנכשל, ועוד הביא לממשלה שר משפטים הקורא תיגר על האוליגרכיה המשפטית, נחרץ דינו. התפתל והתעוות, ניסה בכה ובכה, שיקר ודיבר אמת, ללא הועיל. כל אותן פרשיות שהיו ידועות מזה שני עשורים החלו לצוץ לפרוח ולעשות פירות, ואפילו אולמרט, קיר הברזל של השחיתות, נאלץ להיכנע.
למי ימסור אולמרט את המקל? למי שיתחייב לאוליגרכיה על ביצוע ההתכנסות. במקרה זה האינטרסים של הערבים מתפקדי קדימה, ושל האוליגרכים השולטים בקדימה מתחברים יפה מאוד, בדיוק כמו החיבור שבין ה"אקדמיה" וה"תרבות" הישראלית ל"אקדמיה" ו"תרבות" פלשתינים (מוחמד בכרי בג'נין). אין קריטריון אחר, לא חוץ לא ביטחון, לא כלכלה ובמיוחד לא ציונות. קדימה היא התכנסות, וזהו.
ואם זה מה שעם ישראל רוצה, מגיע לו.