למלון "נובוטל", שברחוב מרשלקובסקה, רחובה הראשי של ורשה, יש היסטוריה והיסטריה ישראלית עניפה. המלון הזה, שנשא בתקופה הקומוניסטית שלו את השם היוקרתי "פורום", נחשב עוד בימי מסך הברזל לפאר-מלונותיה של עיר הבירה. בשנת 1974 התגוררה בו המשפחה הישראלית הראשונה, משפחת וגשל מאשדוד, שהחליטה לדרוך על אדמת פולין, חרף מחאותיו של משרד החוץ הישראלי, שלא ראה, מטבע הדברים, את העניין בעין אוהדת. המשפחה, שנשלחה לוורשה על-ידי חברה אמריקנית, כדי להקים בה את המפעל הראשון לשימורי בשר בפולין, שמה אז את נפשה בכפה. היה זה כשההינה להתגורר ב"מדינה עויינת", כפי שהוגדרה פולין של אז על-ידי השלטונות הישראלים, בהעדר יחסים דיפלומטיים עימה, שנותקו ערב מלחמת ששת הימים.
מאז זרמו מים רבים בוויסלה ומרגע שחודשו היחסים, כבר הספיקו רבבות הישראלים הנקלעים לוורשה לפקוד את ה"נובוטל-פורום", בעל ארבעת הכוכבים, שהפך בשבילם למלון-אירוח קבוע. התגוררו ומתגוררות בו משלחות רשמיות, של צה"ל ושל בתי-ספר תיכוניים, כמו גם תיירים ישראלים פרטיים. לכל אלה הוא משמש, בשל מיקומו המרכזי, נקודת-זינוק, נוחה מאין כמוה, לאתרי העיר, למחנות ההשמדה ולמסעות השורשים של נכדים עם סבתא וסבא, ילידי פולין.
מנטליות קשוחה
בינתיים הורד, אומנם, מסך הברזל, אבל המנטליות הקשוחה של התקופה הקומוניסטית נותרה בעינה. כשהגענו למלון, סמוך לשעה 11.00 בבוקר, נודע לנו כי רוב חדריו כבר היו פנויים מאורחים. למרות זאת סירבה, בכל תוקף, פקידת הקבלה להפקיד בידינו חדר לפני השעה שתיים אחרי-הצהריים, שעת ה"צ'ק-אין" הרשמית. גם כשהסבנו את תשומת-ליבה לעובדה שיש חדרים פנויים למכביר, היא, עדיין, עמדה על שלה. אבל, דקות אחדות לאחר מכן כביר השתנתה התמונה. לפקידה הייתה הצעה "יעילה": אם נשלשל לידיה 30 זלוטי (כ-18 דולר) היא תוכל להפקיד בידינו, בו במקום, חדר פנוי. סירבנו בכל תוקף להצעה ה"נדיבה" ופנינו למנהל הקבלה, בתקווה שממנו תצמח ישועתנו. ואומנם, הפלא ופלא, זה ניאות, בו במקום, להפקיד בידינו מפתח לחדר פנוי, ללא אתנן.
אותה שעה התלונן בקבלה אורח ישראלי אחר במלון, תושב כפר סבא, על שהמלון חסם, משום מה, את קו הטלפון בחדר שלו. כדי לשחרר את הקו הוא נדרש להפקיד כרטיס-אשראי בידי פקידת הקבלה ורק סירובו העיקש הביא בסופו של דבר לשחרור הקו.
בחדר האוכל של המלון מוגשת ארוחת הבוקר בין השעות 6.30 עד 10.30 בבוקר, אבל מי שמגיע לארוחה סמוך לשעה 9.30, כבר עלול שלא למצוא את מרבית הפרודוקטים המוגשים. המלצרים פשוט אינם טורחים למלא את החסר. אפילו כלי-אוכל מסויימים כבר אינם בנמצא בשעה "מאוחרת" שכזו. מכונת הקפה החשמלית לאספרסו אינה פועלת במרבית המקרים וחולף זמן עד שמישהו טורח בכלל לתקנה. גם מסחטת המיצים הידנית, שכל אורח נאלץ להפעיל במו ידיו, נסתמת כבר מייד אחרי התפוז הראשון המוכנס לקירבה, ועד שלא יחוש הצוות לנקותה - היא תחדל להיות בשימוש תקין.
התרגיל המסריח
אבל גולת הכותרת של המנטליות הקשוחה והמוזרה למדי של צוות המלון באה לידי ביטוי כבר למחרת הגיענו אליו. רק השכמנו קום ואת חלל האוויר החרידה קריאת רמקול היסטרית ובלתי פוסקת, בפולנית ובאנגלית: "סכנה. אש. יש לעזוב מייד את המלון ואסור, בתכלית האיסור, להשתמש לצורך כך במעלית, שממילא כבר חדלה לפעול.
אחוזי אימים, בפיז'מות, ובעיניים טרוטות-שינה, מיהרנו לרוקן את הכספת שבחדר ולאסוף את חפצינו במזוודה שעימנו. מחלון הקומה ה-21 של חדרנו נשקפו למטה מספר מכונות כיבוי-אש, מייללות בצופריהן. עכשיו נותרה רק השאלה הגדולה: איך יורדים 21 קומות, ללא מעלית, במלון שבו 31 קומות, ויחד עימנו התחבטו בשאלה עוד אורחים רבים אחרים שפגשנו בדרכנו, מבוהלים ומבועתים כמונו.
אחוזי אמוק ירדנו, כל עוד נפשנו בנו, במדרגות החרום. לקומת הקרקע הגענו חצי-מעולפים, נושמים ונושפים, אבל אז, כשמהמרצע יצא מן השק, נחתה עלינו הפצצה האמיתית: אנשי הקבלה של המלון, שפשוט התקשו להסתיר מאיתנו את חיוכם, הואילו, ברוב טובם, להרגיענו ולבשר לנו כי המדובר, בסך-הכל, ב...תרגיל-כוננות.
כל מחאותינו לא הועילו. לשאלתנו, מדוע לא טרחו להכין אותנו, מבעוד מועד, לתרגיל הצפוי, כפי שמקובל בסיטואציות דומות, נענינו בשאננות סטואית, אבל גם בנימת גערה: "אילו היינו מודיעים על כך מראש - איש לא היה משתף עימנו פעולה במקרה של אזעקת-אמת". גם תשובתנו, כי תרגיל שכזה עלול היה להסתיים באסון, כמו התקפי-לב של אורחים במלון, לא הניחה את דעתם של המלונאים. הם, פשוט, עמדו על שלהם.
זה היה הרגע שבו נזכרנו בתרחיש-אימים, ששודר לפני עשרות שנים ב"בי.בי.סי." על פרוץ מלחמת עולם שלישית. הקריין פשוט שכח אז ליידע את מאזיניו כי המדובר, בסך-הכל, בתרחיש דמיוני, והתוצאה הייתה הרת-אסון: בשל התרחיש האומלל הזה מצאו את מותם כמה וכמה אנגלים מבועתים שלקחו ללב, ואילו השדר פוטר מעבודתו...