הכתובת המתנוססת על חזיתה של מסעדת "איכה" התל אביבית (רחוב הרברט סמואל 56, בטיילת שעל שפת הים) עלולה, משום מה, להטעות את החולפים לידה: היא מתיימרת להיות מסעדת-גריל לכל דבר, עם שיפודים מזרחיים, בעוד שלמעשה היא, יותר מכל, מסעדה בוכרית.
"איכה" (יוד צרוייה) - כשמה כן היא: מסעדה נחבאת אל הכלים, תרתי משמע. לא זו בלבד שבתפריטה אין זכר למעדנים הבוכריים המיוחדים שלה - היא גם חבויה בין שלל החנויות והדוכנים שמסביבה. המדובר, אומנם, במסעדה חדשה, שזה אך נפתחה, אבל כזו שתוך זמן קצר כבר הספיקה להפוך ללהיט קולינרי של ממש.
אנחנו, שכבר אמונים על ביקורת-מסעדות, הופתענו לחשוף, ברגע האחרון ממש, את המטמון הגסטרונומי האמיתי הגלום ב"איכה" העלומה. היה זה לאחר שכבר הספקנו ללעוס בה שיפודי כבד, פרגית ואנטרקוט, מלווים בפתיתים מבושלים ובצלוחיות קטנות של סלטים מזרחיים (חצילים, זיתים, כרובית, עגבניות ופלפלים חריפים), כשהכל עשוי ביד אמונה.
כטוב ליבנו במעדנים המזרחיים שעל האש, הבחנו, להפתעתנו, בשולחן הסמוך, אליו הסבו בעלי המסעדה ובני-ביתם. ניחוח המאכלים שבאו לשולחנם גירה את אפנו, ומשגברה סקרנותנו, העזנו לגשת, בעצמנו, אל השולחן הזה כדי לברר האם אכן כצעקתה. או אז הוחוור לנו כי למעדנים שהוגשו לשולחנם לא היה כלל זכר בתפריט שקיבלנו לשולחננו. שף המסעדה ובעליה, אברהם מרדכי, שהבחין בתמהוננו הרב, מיהר להצדיק את החסר הזה, כשהוא חושף באוזנינו את הסוד הגדול שלו: כל המעדנים שהוגשו לשלחן הזה היו על טהרת המטבח הבוכרי!
המרצע יצא כדי לפצות אותנו על סקרנותנו הגדולה, מיהר השף, בוכרי בעצמו, להכין עבורנו צלחת גדולה, ועליה דוגמיות של מעדני השולחן הסמוך: מרקים של רגל, כבש, ושל כיסוני-בשר, ולצידם "בקש" - אורז עם כבד ועוף, וכמובן, ואיך לא, "אשפולו" - המאכל הבוכרי הלאומי, שאינו אלא אורז מתובל, שטבלו בו בשר עם עצמות עתירות-מילוי, כשלצידם נח לו בשלווה גם שום גדול ממולא בעוף.
בעצת השף טעמנו מכל דבר - והתמוגגנו מנחת קיבתנו, לא לפני שהמרצע יצא מן השק: כל אותם מעדנים מופלאים לא הופיעו בתפריט לסועדים, באשר אלה מצויים, עדיין, בהרצה למסעדה החדשה, הנושאת שם מקורי כל כך, הלקוח מספר "בראשית". מסתבר שהשף מרדכי, המתגאה (ובצדק) במסעדתו הכשרה, אינו מסתיר את הערצתו לפסוק התנ"כי, שבו מופנית קריאתו של אלוהים לאברהם אבינו: "אברהם, אברהם, איכה"? ובפארפראזה על הפסוק התנ"כי הזה, לא היססנו להפנות אותו רטורית, כבומרנג, אל השף עצמו, ובהזדמנות זו גם להטיף לו מעט מוסר: "אברהם, אברהם, אייכה? להיכן ברחת עם התפריט הבוכרי המוצלח כל כך, שנעדר משולחננו"?
כך או אחרת, את הארוחה המזרחית הטעימה, על האש, שלוותה במיץ תפוזים סחוט ולחם הבית, קינחנו, מלבד בבווריה הטעימה ובקפה הטורקי, גם בדוגמיות הבוכריות המיוחדות, שקיבלנו על-חשבון הבית. תמורת הארוחה הדשנה שילמנו, בסך-הכל, 146 שקל לשניים, כולל תשר של 26 שקלים, כשהשרות היה מעל ומעבר. וכשנשוב ל"איכה", בפעם הבאה, נעוט, כמובן, ואיך אפשר שלא, על ה"אשפולו" האגדי, שטעמו העשיר עוד נותר בפינו.