מי מאיתנו לא חזר ו"קיטר", למראה אותם נהגים שמואשמים בגרימת תאונות דרכים שגבו חיי אדם, נהגים אשר גליון ההרשעות הקודמות שלהם עמוס הרשעות מסוכנות שחוזרות על עצמן, כך שתמיד עולה השאלה כיצד הם ממשיכים לנהוג בכלל?
לא עוד. לאחר ביקורת ציבורית נוקבת על קלות הענישה לעבריני תנועה חוזרים, התערב המחוקק ותיקן את פקודת התעבורה, תיקון אשר נכנס לתוקפו בימים אלו ממש. ובמה הדברים אמורים?
האזהרות הראשונות, או שיטת 3 הפסילות והחוצה,זמנית: על-פי הסעיף החדש בפקודת התעבורה, סעיף 40א (א) (1), אם הורשע נהג בעבירות הבאות: נהיגה בשכרות או נהיגה תחת השפעת סמים, גרימת מוות בנהיגה רשלנית או גרימת מוות תוך נהיגה, הפקרה לאחר פגיעה בתאונת דרכים, אי עצירת רכב לפני מסילת ברזל כשמחסום המסילה נע הן לחסימת הדרך או פתיחתה כאשר ניתן להבחין ברכבת או באות אזהרה שלה, נהיגה בזמן פסילה או בניגוד לתנאים שנוספו לרשיון הנהיגה, ובעשר השנים שקדמו למועד ביצוע אותה עבירה כבר הורשע לפחות פעמיים על אחת מהעבירות האמורות, דינו - נוסף על כל עונש אחר - פסילה מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, לתקופה שלא תפחת מעשר שנים.
והחוצה סופית: על-פי הסעיף החדש 40א (א) (2), מי מנהגים אלו שיוסיפו חטא על פשע ולאחר שנפסלו כאמור, ושוב יורשעו על עבירה מהעבירות המנויות בפסקה מעל, מיום פסילתם עד שנתיים מיום חידוש רשיונם מחדש, דינם - נוסף על כל עונש אחר - פסילה מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לצמיתות.
ומה עם עבריני תנועה "חרוצים" בעבירות קצת פחות חמורות? החוק לא מסתפק "במועט" והסעיף החדש ממשיך להלום בעברינים המועדים, תוך קביעת עונשי מינימום חמורים גם לנהגים שעברו עבירות "קצת פחות" חמורות, אך התמידו בעשייתם, הענישה מתחילה בשנתיים פסילה אך ככל שהנהג מתמיד בביצוע העבירות הוא עלול לאבד את רשיון הנהיגה לצמיתות.
ושוב 3 אזהרות ולאחריהן החוצה זמנית: על-פי סעיף 40א (ב) (1), אם הורשע אדם באחת העבירות כפי שמנינו מעל, או עבירות הקרויות עבירות התוספת העשירית - וכאן מתווספות עבירות חמורות נוספות שהן - נהיגה ללא רשיון נהיגה (למעט מי שלא חידשו), אי ציות לרמזור אדם, עקיפה תוך חציית קו הפרדה או בדרך לא פנויה, עבירה של נהיגה במהירות מופרזת, אי מתן זכות קדימה להולכי רגל במעבר חציה - למעט עבירות קנס. ובחמש השנים שקדמו למועד ביצוע אותה עבירה כבר הורשע לפחות פעמיים על אחת מהעבירות האמורות, דינו - נוסף על כל עונש אחר - פסילה לתקופה שלא תפחת משנתיים ימים.
והחוצה סופית: על-פי סעיף 40א (ב) (2) אם נפסל אדם לפי פסקה (1), והוא הורשע שלוש פעמים על עבירה כאמור מעל, שעבר מפסילתו ועד חמש שנים לאחר שחידש רשיונו, דינו - נוסף על כל עונש אחר - פסילה מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, לתקופה שלא תפחת מחמש שנים. ואם שב הנהג והורשע לאחר כל זאת, שלוש פעמים על עבירה מהעבירות המנויות בתוספת העשירית בתקופה שממועד פסילת הרישיון ועד חמש שנים לאחר שחודש, דינו - נוסף על כל עונש אחר - פסילה מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לצמיתות.
יש לציין כי לעניין סעיף זה, יראו מספר עבירות באירוע אחר, כעבירה אחת. אולם מנגד, במניין ההרשעות הקודמות, יובאו בחשבון גם הרשעות שקדמו ליום תחילתו של חוק התיקון בחוק, למעט הרשעות בעבירות קנס, דהינו נהגים בעלי עבר תעבורתי חמור עלולים למצוא עצמם נענשים לחומרה בעקבות תיקון החוק באם יבצעו ולו עבירה נוספת אחת - מאלו המוזכרות מעל.
אגב, יוזם התיקון המקורי, חבר הכנסת גלעד ארדן, העריך כי מספר הנהגים שיושפעו ישירות מהחוק הנם 2,464 אולם יש להניח שאלו הנהגים המסוכנים ביותר במדינה ובמשך הזמן (לצערנו הרב) יצטרפו אליהם נהגים נוספים.
אז מה עם סמכות השופטים? מיד כאשר הועלתה ההצעה המקורית לחוק, נשמעה ביקורת רבה לגבי מעמד השופטים בנושא, שכן תיקון פקודת התעבורה מצמצם במידה רבה את סמכות השופטים לעניין הענישה שאשר בסופו של יום הם אלו אשר קובעים אותה לשבט או לחסד, אשר על כן נקבע מפורשות בחוק כי בית המשפט רשאי בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופות קצרות יותר מהתקופות האמורות ובלבד ששוכנע כי אין בהמשך הנהיגה על-ידי הנאשם משום סכנה לציבור וכן רשאי בית המשפט לקבוע כי פסילה שנקבעה לפי סעיף אחר לפקודה זו תהיה חופפת לפסילה לפי סעיף זה.
האם זהו פתח ההצלה לנהגים העברינים, פתח שיכול למוסס את כל תכלית החוק? תלוי בזווית ההשקפה שכן ברור שלשופט צריכה להיות סמכות להקל את רוע הגזרה במקרים מסוימים ובנסיבות מיוחדות, אולם מנגד כל תיקון החוק נבע מהרגשת המחוקק (והלוביסטים לתיקון החוק כגון העיתונאי חיים הכט), כי רחמי בית המשפט היו רחומים מידי וכי כל המרחם על האכזרים סופו להתאכזר לרחמנים, כך שימים יגידו כיצד תנצל המערכת את הסעיפים החדשים שהועמדו לרשותה.
לסיכומו של דבר כותב שורות אלה, סבור כי לא מדובר בכלים חדשים למערכת וכי שופטי התעבורה יכלו גם לפני תיקון החוק להורות על פסילות ממושכות ואף פסילה לצמיתות בנסיבות מיוחדות, מה גם שהתיקון הנוכחי הותיר להם יכולת שלא להעניש לחומרה, באם ימצאו לנכון. אולם מדובר במסר מצד המחוקק למערכת המשפט לגבי רמת הענישה שהוא מצפה לראות כחלק מהמערכה למלחמה בתאונות הדרכים - אלא שלדעת כותב שורות אלו יש להשקיע כזה מרץ ומאמץ בחינוך נהגים, בתקציב לתשתיות דרכים ותקציב אכיפה למשטרת ישראל, שכן ברור שכאשר העבריין מגיע כבר לבית המשפט הרי זה מאוחר מדי למנוע את התאונה שגרם.