קאהיר מאיימת ופונה לאו"ם לאחר שנהרגו הלילה בעזה 38 חיילים מצרים בקרב עם ישראלים.
דמיוני? לא! אכן הייתה כותרת כזו בעיתון ישראלי. היא אינה עתידית ומוצגת כאן שנית כהוכחה אירונית לעצמאותם של תהליכים היסטוריים החוזרים ונשנים. ב-1 במארס 1955 התפרסמה בעמוד הראשון של
מעריב הידיעה על התנגשות כוחות מצריים וישראלים בעזה בה מדווחים מקורות ערביים על 38 הרוגים, 31 פצועים ופיצוץ המבנים של המחנה הצבאי המצרי.
אזכור הכותרת ההיא בא בעקבות פרסומים באמצעי התקשורת הערבים אודות הצעתה של מצרים לפרוש חיל מצב ערבי ברצועת עזה. חיל מצב ערבי, כך טוענים המצרים, יפחית את האלימות בין ישראל לחמאס.
היום התפרסמה הודעה בשמו של עבד א-רחים מלוח, סגן המזכיר הכללי של החזית העממית לשחרור פלשתין, שהחזית דוחה על הסף את ההצעה המצרית ואף פעלה בקרב המנהיגות המצרית לגנוז את ההצעה הנלוזה.
בהנחה שאכן ישראל תסכים להצבת חיל מצב ותקבל גם את הסכמת החמאס (שתי היפוטזות דמיוניות), כיצד יפעל חיל המצב? היכן יתמקם? מה הם כלי הנשק בהם יצטייד? האם יהיו לו אמצעי דיכוי מהומות והפגנות? האם תהא לו לחיל המצב המצרי אג'נדה מוסרית של פתיחה באש לעבר כוחות מוסלמים? האם תהא זו שונה מהוראות פתיחה כנגד חיילים ישראלים, או הוראות פתיחה כנגד
מתנחלים המבקשים לשוב אל "אדמתם"? האם לכוח המצב המצרי יהא גיבוי בינלאומי? לכמה חיילים יזדקק חיל המצב המצרי? מי יכלכל את הגדודים הללו? היכן ילונו? מי יבנה את המחנה הצבאי? האם ניתן לראות את כניסת חיל המצב כהזדמנות עסקית לפיתוח האזור? האם כניסת חיל המצב לא תזיק ליחסים המצוינים שיש לישראל עם מצרים? האם הדגם הזה של כניסת ערבים לשטחי עימות עם ישראל יכול להתבצע גם בגדה המערבית? ואולי גם בקווי העימות עם החיזבאללה?
ב-21 אפריל 1955, חודש לאחר שהתפרסמה הכותרת הזו בעיתון מעריב התפרסמה כותרת אחר רלוונטית להחריד: "המערב יממן הקמת גדר בעזה". בריטניה וארצות הברית מודיעות למזכיר האו"ם, דאג האמרשלד, שהן מוכנות לממן את הקמת הגדר. הנה ההיסטוריה מתעתעת בנו שוב. הפרדה מוחלטת בין עזה לישראל שמשמעותה עוצר מוחלט, הרמטי, לצמיתות. מאחר שישראל ויתרה/נכשלה להגן על המעברים, נטלו על עצמם המצרים את השליטה על המעברים והאחריות על העוצר נופלת עליהם, לכן אין פלא מדוע הציעו המצרים לשלוח חיל מצב.
אתמול נסגר מעבר רפיח, לאחר שהיה פתוח במשך יומיים. 4,545 פלשתינים ומצרים עברו בצינור דקיק זה כמחווה לחג הרמאדאן. פתיחה נוספת של המעבר לא נראית באופק. החומה הולכת ומתגבהת, העוצר הולך וקונה לו מקום של קבע וההתפוצצות הולכת וקרבה.