לפני מספר שבועות התקיים דיון נרחב בלשכת עורכי הדין, בישיבה שהוקדשה לרמת המקצוע והצפתו. המשתתפים בדיון היו שותפים,למרות הבדלי דגשים, להשקפה לפיה קיימת סכנה מוחשית לירידת רמת עורכי הדין וכי הצפת המקצוע עריכת הדין מהווה בעיה חמורה ביותר. אנו עדים כבר לירידת באיכות השירות המקצועי ולתופעות שליליות קשות הנובעות מתחרות בלתי מרוסנת. העובדות עצמן ידועות אך נראה כי עדיין מהססים לדבר עליהן בגלוי.
אין מחלוקת שישנה בעיה הקשורה ברמתו של עורך הדין המצטרף כיום לשוק העבודה. ההכשרה האקדמית שלו,למעט באוניברסיטאות, לקויה וגרוע מכך. דרישות הסף הנדרשות מהבוגר לצורך קבלה להתמחות נמוכות מדי, השכלתו הכללית של עורך הדין פעמים רבות אין די בה כדי לאפשר לו ניסוח הולם של מסמכי יסוד. ההתמחות שלו קצרה מאד ובלתי יעילה ולמעשה אין עליה פיקוח ממשי. בחינות ההסמכה אין להן ולו קשר עקיף לדרישות המקצועיות האמיתיות .
מוסכם כי יש להציב דרישות חד-משמעיות למען שיפור רמתו של עורך הדין ובכלל זה הנהגת למודי משפטים לתואר שני בלבד, בחינות עיוניות ומעשיות רציניות יותר והארכת משך תקופת ההתמחות שארכה בעבר שנתיים וקוצרה בלחץ פופוליסטי לשנה. כמו-כן יש לפקח על ההתמחות ולדרוש מעורך הדין לאחר שהוסמך פרק זמן של הכשרה מעשית במשרד וותיק בטרם יפתח משרד, או יורשה לעסוק בתחומים מסוימים.כיום עו"ד מתחיל שרמתו ירודה יכול עקרונית לייצג נאשם בתיק רצח או להגיש תביעה אזרחית מסובכת ביותר.
מעבר לבעיית ההכשרה המקצועית האקדמית והמעשית, חייבים לקרוא לילד בשמו ולהגדיר כי המחלה היא בראש ובראשונה הצפת המקצוע וזאת מבלי להתעלם כלל מהבעיות האחרות שצוינו. עורך דין אחד הגדיר את הבעיה באופן הבא- נניח שבכפר מסוים נזקקים לשני רופאי שיניים ויש בו עשרים, גם אם כולם רופאים מהמעלה הראשונה, שהוסמכו בטובות שבאוניברסיטאות, תתחיל ביניהם בהכרח תחרות חריפה וירידת מחירים שתאלץ את כולם להוריד את רמת השירות.הרופאים הללו לא יעשו צילומי רנטגן יחסכו בבדיקות וישתמשו בחומרים באיכות נמוכה והכול כדי לחסוך בעלויות.
אלו בציבור המצדדים כל כך בשוק חופשי ובגידול בלתי מבוקר מציעים לנו בעצם לאמץ את דוגמת השיטה ההודית הנוהגת בתחום רפואת השיניים. בהודו כל אחד יכול לעסוק בטיפול שיניים. אתה יכול לעקור שן אצל רופא מדופלם בקליניקה מודרנית מהודרת המצוידת בציוד הטוב ביותר ואתה, במחיר זול במיוחד, יכול לעקור את השן אצל מרפא שיניים היושב על ספסל בשוק ועוקר לך את השן ללא הרדמה. מדוע בעצם לא נוותר על כל דרישה ביחס להכשרת עורכי הדין וכל אחד יבחר לו מהי רמת השירות אותה הוא מעוניין לקבל?. מדוע בכלל אנו דורשים דרישות איכות מבעלי מקצועות חופשיים?.
השאלה היא כמובן שאלה רטורית ואין רבים שמוכנים לאמץ מודל כזה. אף על-פי כן יחסו של הציבור לבעיה הוא מורכב ונגוע בסתירה פנימית . הציבור רוצה שירות מעורכי דין מקצועיים והגונים אבל ישמח מאד לראות אותם נותנים שירות כזה בפרוטות עקב התחרות הרבה. הדברים אינם הולכים יחד והצפת המקצוע משמעה הפחתת איכות השירות המקצועי ומשמעה גם הרס מערכת המשפט.
הוכח כי הצפת מקצוע עריכת הדין הציפה את בתי המשפט בתביעות שניתן וצריך היה להימנע מהן,היא מעכבת לשנים רבות את הדיון בכל תיק וגורמת לעינוי דין ולירידה באיכות השירות הניתן על-ידי בתי המשפט.מי שנפגע מכך הוא בעקר האזרח הקטן. הגופים המבוססים והעשירים אינם מקבלים טיפול שיניים ברחוב והם מנצלים את העומס במערכת המשפט לטובתם.מי שניהל משפט נגד חברת ביטוח וידע כי בשל התמשכות ההליכים הוא נאלץ להתפשר בסכום עלוב יודע על מה מדובר.
כיום ברור כי מערכת המשפט נמצאת על-סף קריסה. היא סוחבת פיגור מצטבר בלמעלה מ-400,000 תיקים על-פי נתוני הנהלת בתי המשפט. המצב גרוע בהרבה שכן כל האינדיקציות מצביעות על הקשר הישיר בין הצפת מקצוע עריכת הדין למתרחש במערכת המשפט. כל המצוי בתחום כבר הפנים עובדה זו ואף וועדת החוקה של הכנסת שקיימה דיון לפני מספר שבועות במצב בבתי המשפט התייחסה לבעיה.
למרות זאת קיבלו שתי מכללות קיקיוניות נוספות אישור ללמד משפטים. האחת תפעל בנמל חיפה והשנייה בצפת. סביר להניח כי אילת וקריית שמונה יפתחו אף הן מכללות ללימודי משפטים ומי ייתן כל עם ישראל עורכי דין. איני יודע כיצד מצליחות המכללות להוליך שולל כל כך הרבה סטודנטים למשפטים וכיצד הן משכנעות אותם להשקיע סכומי עתק בלימוד מקצוע, שספק רב אם יוכלו לעסוק בו ורובם המכריע יתחרטו על בחירתם בו בשלב זה או אחר בחייהם.
לשכת עורכי הדין עדיין מהססת לומר בגלוי לסטודנטים למשפטים את האמת הן על עתידם המקצועי כפרטים והן על עתיד מקצוע עריכת הדין.עדיין מהססים לומר את האמת גם ביחס למצבה האמיתי של מערכת המשפט, המצויה בקריסה ונמנעים מלהבהיר כי חלק נכר ממצבה של מערכת המשפט נגרם ישירות עקב הצפת מקצוע עריכת הדין.
במובן מסוים השתיקה הזו דומה למה שהתרחש בתחומים אחרים בחיינו.לא אהבנו לשאול את עצמנו שאלות נוקבות על כשירותו הקרבית של צה"ל, על המתרחש במערכת הרפואית, על פשיטת הרגל של מערכת החינוך ועוד. הניסיון מלמד שלבסוף, למרות מחיר תדמיתי, נאלצים לעסוק בגלוי בשאלות הקשות הללו ובתנאים הגרועים ביותר.