הביצה הפוליטית-ציבורית בישראל "מבורכת" באירועי-שחיתות בהיקף כה נרחב עד שנראה כי בקלות רבה היינו יכולים לזכות במקום הראשון בספר השיאים של גינס. אך כנראה כדי שאיש לא יוכל לגנוב מאיתנו את התואר המפוקפק הזה נחתה בשבוע שעבר במרכז הדיון הציבורי פצצה משפטית-מוסרית חדשה: הרב אריה דרעי דאג ליידע את עם ישראל הנבוך כי הוא מתכוון לחזור אל חיינו ולא בקול דממה דקה, אלא לחזור ברעש גדול. והפעם לא בתפקיד השר שסרח, לא במעמד של עבריין שריצה את עונשו בכלא, אלא כמי שמתכנן לחזור אל משאת הנפש של השררה האישית: אריה דרעי ראש עיריית ירושלים, עיר הקודש.
כל ידידיו ומעריציו של דרעי מעידים עליו כי הוא אדם חכם, מבריק בלימוד התורה, ויודע להוביל מהלכים פוליטיים בכישרון רב. בתור שכזה הוא בוודאי יודע כי שאלת חזרתו אל הזירה הציבורית איננה רק משפטית אל גם בעלת היבטים מוסריים. מן הטעם הזה דאג דרעי ליידע את התקשורת שוחרת הכותרות המרעישות כי ברור לו שהמפתח אל שערי היכל התהילה מצוי בידיו של נשיא ישראל שמעון פרס. שהרי רק הנשיא יכול למחוק את הקלון שהוטבע על מצחו של דרעי, קלון שהוא נושא כחותם אי-כשרות, בעקבות הרשעתו בפלילים בעבירות חמורות של שוחד, אותן ביצע ממרומי מעמדו כבכיר מקבלי השלמונים מבין ממלאי התפקידים הממלכתיים הבכירים בישראל.
סביר להניח כי ייצרו העז של דרעי לחזור אל הזירה הציבורית וכך לשקם את כבודו האבוד יוביל אותו בסופו של יום לעשות מעשה ולבקש מן הנשיא פרס לחון אותו ולמחוק מן הרקורד האישי שלו את סעיף הקלון, המונע, בינתיים, את אפשרות החזרה. פרס מכיר היטב את את דרעי שהרי דרכיהם הציבוריות כבר הצטלבו לא אחת. ואולי ההיכרות הידידותית הזו, בסיוע מסע שתדלנות רחב-היקף מטעם "חברים טובים" אחרים של דרעי, תעורר בלבו של פרס רחמים גדולים והוא ימצא ק"ן טעמים כשרים למהדרין כדי לטהר את קופת השרצים של דרעי המבקש לחזור בתשובה כדי שיוכל "לשרת את הציבור".
כדי להקל על פרס את ייסורי ההתלבטות בין המשמעות הציבורית והמוסרית החמורה של שליחי ציבור שמעלו בתפקידם ולא נהגו ביושר ובטוהר מידות, לבין זכותו של כל אדם, כולל עבריין מורשע, לחיות כרצונו את חייו אחרי ש"שילם את חובו לחברה", אנסה לרענן את זכרונו של הנשיא כדי לסייע בידו למצוא את דרך הישר כאשר יתבקש לדון בטיהור הקלון של דרעי, ועל-מנת שלא יוכל לומר "לא ידעתי".
עניינו של אריה דרעי, לפני שנכנס לכלא לרצות את עונש המאסר שהוטל עליו בבית המשפט המחוזי, הגיע בזמנו גם אל כס בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים, בהרכב של שלושה שופטים: המשנה לנשיא ש. לוין והשופטים א. מצא
וי. קדמי.
ממנו תראו וכן תעשו להלן ציטוטים מהחלטת בית המשפט העליון, לטובת הקורא שמעון פרס: "בית המשפט המחוזי הבחין בגזר-דינו, הבחן היטב, בין דרעי לבין שלושת חבריו שהועמדו לדין ביחד עמו. את האחרים דן, איש איש כמידתו, כפי חומרת מעשיו ורמת מעורבותו במיגוון הפרשיות הפליליות ששימשו יסוד להרשעתו, אך גם תוך ייחוס משקל רב לנסיבות מקלות שמצאן ראויות להתחשבות. בהענשתו של דרעי נקט בית המשפט אמת-מידה מחמירה יותר. שיקול מרכזי, שבא לידי ביטוי כבר בפתח גזר הדין, היה, כי זאת לראשונה ששר בישראל מובא לדין במהלך כהונתו, בעבירה של לקיחת שוחד, ומורשע בדין. בגוף ההנמקה, עמד בית המשפט המחוזי על החומרה המיוחדת בה יש להתייחס לעבירה של לקיחת שוחד המבוצעת בידי מי שנמנה עם מנהיגי המדינה וראשיה:
"מנהיגי המדינה וראשיה, שחוטאים בעבירה כה חמורה, חייבים בענישה כבדה יותר מנושאי משרות אחרות שבשירות הציבורי. הם העומדים בפסגת השלטון ובמרומי החברה. הם האוחזים ברסן השררה. הם המשמשים דוגמא ומופת לרבים. כאומרים הם לבריות: ממנו תראו וכן תעשו".
חומרה מיוחדת נוספת ראה בית המשפט בנסיבות ביצועה של העבירה. במקרהו של דרעי - ציין בית המשפט - "אין מדובר בכישלון בודד של אדם צעיר שזה עתה נחשף למנעמי השלטון, אלא במי שהתמיד באורח חיים המיוסד על אדני שוחד". דרעי לקח שוחד בהזדמנויות רבות ובדרכים שונות, במשך תקופה בת כחמש שנים, בהן מילא תפקידים ציבוריים שונים. כספי השוחד ניטלו שלא כדין מקופת הציבור ונמסרו לדרעי, אשר שילשלם לכיסו והשתמש בהם למימון צרכיו ורווחתו האישיים. בנוסף, הזכיר בית המשפט, כי דרעי הורשע גם בשלוש עבירות של מירמה והפרת אמונים, בשל מעשי "התמורה לשוחד" שעשה למען המערערים האחרים, תוך שניצל לרעה את תפקידו ומעמדו.
אחרי שניתחו היטב את פסיקת בית המשפט המחוזי ושמעו את כל טיעוני ערעורו של דרעי כתבו שופטי בית המשפט העליון: "אנו סבורים, כי החומרה הרבה בה לקו עבירותיו של דרעי, על-רקע מעמדו הרם ואורך התקופה שבמהלכה ביצע את עבירותיו, אכן חייבו את הענשתו במאסר ממשי לתקופה לא-מבוטלת. בצדק ציין בית המשפט המחוזי, כי "רום כהונתו של נאשם המקבל שוחד נימוק הוא לחומרה, לא לקולא".
דרעי, שהחל לקחת שוחד מעת מינויו כעוזר לשר הפנים, המשיך בכך, לאורך ימים ושנים, גם במהלך כהונותיו הרמות, כמנכ"ל משרד הפנים וכשר הפנים. הבאתו לדין, בעודו מכהן כשר בממשלת ישראל, והרשעתו בלקיחת שוחד, הטביעו חותם קשה על מערכות הציבור בישראל. עד שנחשפה פרשת עבירותיו, נטו הכול לסמוך ולבטוח ששרי ישראל ונושאי-משרות בכירים אחרים במערכות השלטון עושים את שליחותם באמונה.
האפשרות כי תת-תרבות השוחד, האופיינית למדינות נחשלות ולמשטרים מושחתים, תפגע במי שנמצא ראוי לשבת על כסאו של שר, או של מנכ"ל, בישראל, הייתה רחוקה מן הדעת. באה פרשתו של דרעי וטפחה על פני כולנו. התופעה שניגלתה לעיני בית המשפט בפרשה זו המחישה היטב, כי גם מי שמוחזקים בעיני רבים כראשי הציבור ומנהיגיו עלולים להיכשל בעבירה הקשה של לקיחת שוחד. אין תימה, שבנסיבות אלו עמד בית המשפט המחוזי על הצורך לגזור על דרעי עונש שיהיה בו כדי להרתיע גם את הרבים; ובדין, לדעתנו, קבע, כי הרתעתם של בעלי עמדות בכירות במעלות השלטון והמינהל הציבורי, מפני ההתפתות ללקיחת שוחד, אינה יכולה להיות מושגת בדברי-אזהרה גרידא, וכי הרתעת אחרים מקרב בעלי השררה, מפני מעשים כאלה, מחייבת להחמיר בעונשיהם של נאשמים כאלה יותר מאשר עם עובדי ציבור מן השורה".
ציפורי הטרף של התקשורת הנשיא שמעון פרס, איש שבע עלילות ומעשים, הוא אדם בא בימים. לכאורה הוא יכול לומר לעצמו כי כבר ראה הכל בימי חייו, כבר שמע הכל וכבר קרא כל מה שנכתב על אודותיו - לחיוב ולשלילה. בינו לבינו יכול פרס לומר לעצמו - וגם לציבור: דרעי ישב בכלא, ריצה את עונשו וכבר שילם את חובו לחברה ולכן יהיה זה אך צודק אם אני, הנשיא שמעון פרס, אהיה נציג הציבור שיעניק לדרעי הזדמנות מחודשת לבנות את חייו כרצונו.
ומה יקרה לי, שמעון פרס, אם אחליט כך? הכי הרבה יעוטו עלי ציפורי הטרף של התקשורת, שבלאו הכי אינני מעריך אותם במיוחד, וימתחו עלי ביקורת קטלנית. הם יכתבו ואני אעשה מעשה צודק.
אם אומנם זו תהיה הדרך שבה ינסה ללכת שמעון פרס ראוי שאזכיר לו אמירת חכמים קדמונים שעסקו בתהילת האדם: "אין שום אדם, ואפילו האירה לו ההצלחה פנים ביותר, יכול להיחשב כמאושר בטרם יגיע יומו האחרון כאשר ימות ויובילוהו לבין עולמו". או במלים פשוטות: לעולם אל יאמר האדם מה היו חייו עד שהגיע יומו האחרון. יש אנשים שביומם האחרון עשו מעשה שהציב אותם בשורה הגיבורים ויש כאלה שביומם האחרון עשו מעשה שהציב אותם בשורת הפחדנים ומוגי-הלב.
מן הטעם הזה ראוי לנשיא שמעון פרס להפנים את ההכרה כי מוטב לו שייזכר בתודעה הציבורית - אחרי שייאסף אל אבותיו - כ"איש רב עלילות חשובות" ולא כ"איש שטיהר את קופת השרצים של אריה דרעי".