"צלקת הריץ'-רץ'" לכל אורך החזה היא העדות השכיחה ביותר כיום לכך שהאיש עבר ניתוח לב. על-מנת להגיע לחשיפה טובה של אזור הניתוח היה נהוג להתחיל בפתיחה רחבה מאוד מעליו, כך ששום דבר לא יסתיר ולא יפריע לחשיפה המכסימלית. כל ניסיון להכניס שיקולים אסתטיים לניתוח נחשב חילול הקודש.
בימים עברו היה מקובל להגיד:"רופא גדול-חתך גדול". לפני כמה עשרות שנים החלה התפתחות מקבילה של ציוד אופטי ומכאני, התפתחו השיטות האנדוסקופיות, שאפשרו לחדור לתוך חללי הגוף ולראות בתוכם בחדות ואיכות טובים יותר מאשר בראייה ישירה, ולבצע פעולות כירורגיות בתוכם. תוך שנים ספורות השיטות האנדוסקופיות נכנסו לשימוש נרחב בכל שטחי הכירורגיה: רוב ניתוחי כיס המרה, ניתוחי בטן רבים אחרים, אורולוגיה, אורטופדיה, גיניקולוגיה ועוד. החתכים הזעירים הדרושים להחדרת הציוד האנדוסקופי החלימו כמעט ללא סימן. התאוששות החולים מהירה בהרבה, והעיקר: איכות הניתוחים ותוצאותיהם השתפרו.
בניתוחי לב פתוח המשיכו לנסר את עצם החזה לכל אורכה ולקבל צלקת מכוערת לכל החיים. גודל מסתם הלב הדורש תיקון או החלפה הוא סנטימטרים בודדים, פחות מחמישה. זהו בעצם גודל שדה הניתוח לו המנתח זקוק בעת העבודה על המסתם. אז מדוע יש לבצע פתיחת חזה בגודל של קופסת נעליים?
בניתוחי לב פתוח, באופן אופייני - ניתוח של מסתמי הלב, יש צורך להתחבר למשאבת לב-ריאה. מכשיר זה נוטל על עצמו את התפקיד לשמור על לחץ הדם ומעבר הדם ברקמות מחד, וחילופי הגזים בדם, המאפשרים חמצון של הרקמות מאידך. זאת מערכת מורכבת, הדורשת חיבור מספר צינורות ללב, וכל בעיה בהפעלתה מסכנת את חיי החולה. מנתחי הלב חשו ביטחון בהפעלתה כאשר בית החזה פתוח לרווחה והמנתח רואה היטב את כל השטח. כפועל יוצא מהפתיחות הרחבות הופיעו סיבוכים של החלמת רקמות הרבות שנפגעו בפתיחה - איחוי עצמות פגום, זיהומי פצעים וירידה בתפקודי הנשימה.
פריצת הדרך בנושא שאפשרה את ניתוחי הלב הפתוח בגישה זעיר פולשנית הייתה עם פיתוח הציוד והטכניקה לחיבור בטוח של החולה למשאבת לב ריאה גם ללא פתיחת חזה גדולה.
שטח ניתוחי מסתמי הלב נכנס לעידן חדש, ניתוחי לב פתוח זעיר-פולשניים - Minimal invasive cardiac surgery. לצורך ניתוח של המסתם המיטרלי הכניסה לחלל בית החזה הינה דרך רווח בין צלעי מתחת לשד הימני, באורך 5-7 ס"מ. בהמשך השד מסתיר את הצלקת הקטנה, והיא איננה נראית כלל. בניתוח של המסתם האאורטלי החתך הוא קטן אך מרכזי, ומערב פחות מרבע מעצם החזה בהשוואה לחתך המלא הרגיל.
פחות טראומה, פחות כאב
מחדירים לחלל החזה מצלמת וידאו זעירה (אנדוסקופ), והמנתח מבצע את הפעולות הניתוחיות דרך הפתח הקטן בדופן בית החזה (Endoscopic assisted cardiac surgery). העין האנדוסקופית נכנסת ממש לתוך הלב ועל גבי המסך המסתם המנותח מוצג בחדות ובגודל טובים יותר מאשר בראייה ישירה.
.
רבים משלבי הניתוח דומים לשלבים שונים של ניתוח לב פתוח מסורתי. בתוך הלב זה ממש אותו הניתוח, אך בשיטה זו נמנע הצורך באחד השלבים הטראומטיים ביותר: ניסור לכל אורך עצם החזה (כ-30 ס"מ) לצורך פתיחת בית החזה.
הגישה הזעיר-פולשנית הביאה להפחתת אחד הסיבוכים המשמעותיים בניתוחי לב: בעיות של איחוי וזיהומים בעצם החזה, השכיחים יותר בחולים סוכרתיים, חולי ריאות, שמנים מאוד, וחולים הזקוקים לניתוחי לב חוזרים.
בל נזניח את היתרון האסתטי: הצלקת הנותרת הינה קטנה משמעותית מן הצלקת הנותרת לאחר ניתוח לב פתוח בשיטות הרגילות. אצל אלה הרגישות יותר לאסתטיקה של הגוף, היתרון אף מוערך יותר. התוצאה גם אסתטית יותר, וגם טובה ( ולעיתים עדיפה) מבחינה רפואית..