באוניברסיטאות היוקרתיות של ארה"ב מלמדים מנהיגות. אין מלמדים שם את הסטודנטים איך להיות מנהיג אלא מהן התכונות שיש למנהיג ראוי. שש תכונות של מנהיגות הם מונים שם: היכולת לתקשר עם קהל, מיומנות ארגונית, כישורים פוליטיים, חזון, תפיסה ריאלית של המציאות ואינטליגנציה רגשית. אני מבקש להוסיף תכונה שביעית: אומץ לב. שבע תכונות העושות אדם מנהיג.
קשה למצוא מנהיג שיש בו את כל התכונות הללו במלואן. אפילו המנהיג העברי הגדול ביותר, משה, לא ניחן בכולן. הוא היה כבד פה ומכאן שיכולתו לתקשר עם צאן מרעיתו לא הייתה משובחת (בלשון המעטה). פעמים קם העם נגדו ופעמים מספר הוא עצמו ביקש להסיר את "משא כל העם הזה" מעליו. אבל למשה הייתה את התכונה החשובה מכולן, התכונה שגם המומחים דהיום מסכימים שהיא המכרעת: היה לו חזון! הוא לקח אספסוף של עבדים, הוליכם במדבר אל ארץ לא נודעת והפכם לעם שיש לו חלקת אדמה משלו. היו לו עוד תכונות ברורות: הוא היה אדם אמיץ שלא נרתע ולא פחד, לא מן העם (הבוחרים בימינו), לא מפרעה ומשלטונו ולא ממתחרים לו (קורח ובני עדתו). הוא מינה על ישראל שופטים ושוטרים ובכך הוכיח את יכולתו הארגונית הראויה. הוא הבין שדרוש זמן רב כדי להפוך את היוצאים ממצרים לעם הראוי לארץ ולכן סבב עם בני ישראל במדבר ארבעים שנה עד שיקום דור חדש ובכך הראה את תפיסתו הקוגניטיבית - תפיסתו הנכונה את המציאות של אז.
גם אם נביט, כפי שרבים מאיתנו עושים היום, אל חלק ממנהיגי העבר שלנו אשר הנהיגו את המדינה, לעיתים בשעותיה הקשות ביותר - נראה כי התכונה הבולטת והחשובה אצל כולם הייתה החזון. האמונה שניתן, על אף כל הקשיים והמכשולים - להגיע למטרה הנכספת.
דוד בן-גוריון הביא להקמתה של מדינת ישראל ולייסוד צה"ל כצבא ממלכתי.
לוי אשכול, על אף שנראה היה כ"נעבעך" - ייסד את כלכלת ישראל המודרנית והביא לניצחונה של ישראל במלחמת ששת הימים לאחר שהפך את צה"ל לצבא מודרני ומתקדם.
מנחם בגין הביא את השלום עם מצרים כנגד כל הסיכויים, ו
יצחק רבין נרצח משום שביקש להביא את השלום עם הפלשתינים. לכולם היה חזון שהאמינו בו והלכו לדרכו. החזון היה הלפיד שהנחה אותם בדרכם הפוליטית, עמוד האש שלאורו הלכו והוליכו אותנו. מנהיגות פירושה להניע עם ממקום אחד למקום אחר - טוב יותר, ערכי יותר, נעלה יותר. הדרך עלולה להיות קשה, המשימה ייתכן ולא תהיה קלה אבל התוצאה שווה את המאמץ. להגשמת החזון צריך אומץ לב, יכולת וכוח לעמוד לעיתים מול כולם ולהתעקש על השגת המטרה. צריך כישורים פוליטיים כדי לרתום את כל הפלגים והרסיסים, במפלגת השלטון, בקואליציה ולעיתים גם באופוזיציה - כדי להביא את העם אל הארץ המובטחת, אל חוף המבטחים שהמנהיג חוזה לעמו.
ועכשיו, הביטו סביב ואימרו לי מי ממועמדינו ניחן ולו במקצת מן התכונות הללו? מי מאלה המתמודדים כיום על הנהגת מפלגת השלטון הנוכחית מדבר בכלל על חזון, על עתיד טוב יותר, על מטרה ראויה? כן. יש בהם אנשים שהם ככל הנראה ישרי דרך והגונים. ומה בכך? האם כל מי שהוא נקי כפיים יכול להנהיג? מאימתי נהפכה התכונה הברורה של יושר כפיים לאמת המבחן של המנהיגות? אין לי ספק שרבים מאיתנו מכירים הרבה מאוד אנשים שהם ישרים, הגונים, שמעולם לא נטלו ולא יתנו שוחד ושהם שומרי חוק. שאלו את עצמכם: האם אנשים ישרים אלה יכולים להנהיג? אם אין להם חלק ניכר מן התכונות שמניתי לעיל - יכבדו וימשיכו בעיסוקיהם. ניקיון כפיים הוא תנאי הכרחי להנהגה אבל בהחלט איננו תנאי מספיק.
"באין חזון יפרע עם" נכתב בפרק כ"ט בספר משלי. מעולם לא היו הדברים נכונים יותר.