מי שעדיין היה זקוק להוכחות אמפיריות עד כמה המערכת הפוליטית הישראלית נמצאת במשבר, ודאי עקב אתמול אחר התנהלות הבחירות המקדימות בקדימה. לא תהיה זו הגזמה רבתי אם ייקבע כאן שלו הוגי הדעות החשובים ביותר של הדמוקרטיה היו מביטים במתחרש, לבטח היו חוזרים לעולם שכולו טוב. נכון שאין כאן חידוש או פטנט ישראלי אלא זהו הדפוס הפוליטי שתפס מקום של קבע הן בישראל והן במדינות אחרות ומקורו, איך לא, ארה"ב.
הפסטיבלים המלווים את הבחירות מופקים על-ידי מיטב האמרגנים והאינטרסנטים המיידים ונועדו הם להסיח את דעת הציבור מן המהות ולשווק, כפי שמשווקים עגבניות ללא טעם כאילו המדובר במעדנים. למדנו הרבה מן האמריקנים באשר לבחירות אך את הדברים האחרים העדפנו לשכוח. הפכנו את הבחירות, המקדימות או הכלליות, לקרקס המנוהל על-ידי הגורילות המאלפות את המועמדים. מי שמביט בהתנהלות המועמדים איננו יכול שלא לקנא באותן "חיות מסך" ההופכות את המועמדים לכספומטים הפולטים לכל דורש, תשובה מספקת גם אם התשובות ממש אינן ענייניות.
אין חולק על כך שארה"ב היא הדמוקרטיה הגדולה בעולם, אך על האדם החושב להעמיק במקצת ולבחון את הנתונים. בבחירות לנשיאות האחוז הגבוה ביותר של מצביעים בשנים או שלושה עשורים אחרונים לא עבר את ה-50%, ובמקרים רבים היה זה שעור נמוך בהרבה. הנשיא האמריקני נבחר, בפועל על-ידי מעוט מכלל בעלי זכות הבחירה. בבחירות המקומיות האחוז נמוך בהרבה מזה של הבחירות לנשיאות. התוצאה היא שבפועל, מי שמכריע הם אותם אינטרסנטים, חברי מפלגות, קבלני קולות שיש להם רק להרוויח מבלי כל קשר לכלל הציבור.
גם בישראל אומצה השיטה ומי שזוכר את ההלל שגמרו רבים וטובים בתחילת יישומה, אינו יכול שלא להרים גבה נוכח הביקורת המושמעת היום. הסיבה להרמת הגבה אחת ויחידה : אותם מהללים ומשבחים הם המבקרים הגדולים של השיטה. ההוכחה מונחת לפנינו: בבחירות הפנימיות הצביעו 55% מכלל חברי מפלגת קדימה המונים בסך הכול כ-75 אלף איש, אם הנתונים אמיתיים.
ראש המפלגה נבחרה, אם כן, על-ידי 37 אלף אנשים לערך. לפחות מן הבחינה התיאורטית, אותם 37 אלף קבעו אתמול מי עלול/עשוי להיות ראש הממשלה בישראל. זהו מהלך דמוקרטי אך יש כאן פגם המסכן את המשטר הדמוקרטי.
לא ניטראליים
התברר בפעם המי יודע כמה שישנן מערכות שלמות המתגייסות לטובת מועמד זה או אחר למרות שעמדתן חייבת להיות ניטראלית. העיתונות, ברובה המכריע, התגייסה לטובת ציפי לבני. עיתונאים שכל תפקידם להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה, מכרו את נשמתם בעבור יצר הרע או אינטרסים מובהקים. אין בנמצא ולו עיתונאי אחד שחזה את תוצאות הבחירות הפנימיות בקדימה, זולת ציון ההערכה שלבני תנצח. כל המאמצים של עיתונאי החצר הניבו הפרש של 1.1% בלבד.
והחמור מכל: העיתונאים חטאו לעבודתם משום שהם נמנעו או קיבלו על עצמם את כללי המשחק שהכתיבו התדמיתנים. הם לא שאלו שאלות קשות, לא חקרו שתי וערב את המועמדים, לא עסקו בגילוי נאות של מה שידוע להם. פשוט הם עסקו, ברובם המכריע בתעמולה לטובת מי מן המועמדים. האולפנים עבדו אתמול שעות נוספות והמשתתפים פלטו לאוויר המסך שטויות גיבובי מילים ללא כל ידיעה והערכה מציאותיות. הסוקרים התגלו פעם נוספת כבעלי פלוגתא של המועמדים השונים או של פטרוניהם. שום קשר בין הסקרים לבין המציאות. הכול אחיזת עיניים מן הסוג הזול ביותר. סקרים הם כקונפטים המתפזרים אל חלל האולם ומשווים אווירה של חגיגיות במקום שהמילה חגיגיות אין לה מקום. גם לכך קוראים דמוקרטיה.
מי שרוצה את אמריקה כאן עליו לתת את הדעת האם רצוי שאנו נהיה אמריקה. הבחירות המקדימות הן פתח למניפולציות ושחיתות מכל הסוגים אך מוסרית במיוחד. גם מרכזי המפלגות שקודם בחרו או הוועדה המסדרת לא התעלו לדרגות נעלות. יתכן והפתרון יימצא בשיטה אחרת.