כיצד פורסם דווח שגוי ומטעה על פער של 20% לטובת לבני, ו-10% במדגם האמת, כשבמציאות היה 1%? כשהסטייה המרבית האפשרית היא 5%? מדוע ביטאו כמעט כל אמצעי התקשורת את תמיכתם בלבני? איבוד האמינות והאמון בעובדות שמספקת התקשורת הינה תופעה מדאיגה שתשפיע לרעה לא רק על החברה אלא גם על אמצעי התקשורת עצמם.
מופז-לבני אינו הנושא אלא המקרה, שיש לנתח ולבדוק אותו. מה קרה כאן? כיצד כמעט כל העיתונים וכל ערוצי הטלוויזיה דיווחו נתונים שגויים, מלבד ההערכות המגמתיות מאוד. כיצד דיווחו מזה שבועות רבים שהפער ביניהם הוא 20%, ובמוצאי יום הבחירות דיווחו שלושת ערוצי הטלוויזיה, בו זמנית, שבמדגם האמת, הפער הוא 10-12% כשבמציאות היה רק 1%. כיצד צחקו על מופז שאמר כי ישיג 43%? כיצד פרסמו מדגם אמת בעת הצבעה? כיצד אין שום ביקורת על החלטה תמוהה להאריך זמן ההצבעה ללא אירוע חריג?
התקשורת מעבירה כמובן את האשמה לסוקרים. מניסיוני ומהידע שלי בנושא סקרים, הטעות, או הסטייה המרבית, בסקר היא 4-5%. באשר לגודל המדגם ובחירתו, הדבר די ידוע לסוקרים והוא נלמד בשנה ב' בסטטיסטיקה. הפערים שהיו אינם ניתנים להסבר מקצועי. העובדה שהדבר קרה אצל שלוש מערכות סוקרים מתמיהה ביותר. פעם אמרו שלא כל מה שכתוב בעיתון הוא נכון. אחר כך נהגו לומר ש-50% ממה שכתוב אינו נכון. כאן יש לנו מקרה של 100% לא נכון, נתונים שגויים ומטעים.
זוהי תופעה מדאיגה מאד, שכן לא מדובר רק בהערכות לא נכונות, אלא בנתונים שגויים, בעובדות לא נכונות, בעובדות מגמתיות המצטרפות למגמת העיתון, או הערוץ, לתמוך במועמד מסוים. ראוי להדגיש שאיני מכיר אף אחד מהמועמדים, איני חבר במפלגה כלשהי ואין לי כל אינטרס, מלבד בירור השאלה האם אמצעי התקשורת עשו ככל שיכלו כדי שהמועמד ש"אימצו" יצליח.
מיותר לציין, שמשך שבועות אלה הופיעו בשכיחות גבוהה מאוד מאמרים שליליים על פעולות משרד התחבורה שמופז עומד בראשו (קל לבדוק זאת סטטיסטית - מספר המאמרים בנושא בחודשיים האחרונים, לעומת התקופה המקבילה אשתקד).
התופעה אכן תופעה מדאיגה מאוד. תקשורת שתפקידה לספק ידיעות אמת, לבדוק אמיתותן, ולתת הערכות ופרשנויות בתום לב ובמיטב האובייקטיביות (ויתכנו בהחלט דעות הפוכות)- הופכת לתקשורת שתופסת צד, מתערבת ועושה הכל, כולל פרסומים שגויים, כדי שהצד שבחרה בו ינצח. מדוע היא צריכה לאמץ מועמד?
לחקור את המקרה
אנו לומדים הרבה מארה"ב, לצערי לא את הדברים הטובים (כמו אדיבות, נימוסים, תקיפות באכיפת החוק, תרבות הדיבור וכד'), אנו לומדים ומאמצים מהר דברים שאינם טובים, כתמיכה חד-צדדית במועמד על-ידי אמצעי תקשורת, מכירה אגרסיבית ועוד.
לו הייתי חבר מועצת העיתונות, הייתי מבקש לחקור את המקרה הנ"ל. ראשית את העובדות. שנית, כיצד קרה שכמעט כל אמצעי התקשורת התייצבו לצד אחד בהתלהבות ובאותה התלהבות והתלהמות נגד הצד השני, שאי אפשר לומר עליו שהוא עוכר ישראל. אני מתפלל ומקווה שלא פעל כאן, ב-2008, אלמנט תת מודע של עדתיות. לצערי, אין לי סיבה להניח שמועצת העיתונות הייתה נענית לבקשה כזו, למרות שהיא חיונית.
מה שיקרה מעתה יותר ויותר, שהתקשורת תאבד לגמרי מאמינותה והציבור יפסיק כליל להאמין לה - לעובדות שמביאה וכל שכן להערכות. זה חבל מאוד כי יש תפקיד חשוב לתקשורת בחברה ובמדינה.
הדבר לא ישאר בגדר של חוסר אמינות, אלא הציבור יפסיק לצרוך אמצעים של עיתונות וטלוויזיה, ויפנה יותר לאתרי האינטרנט. ואם גם שם תתחיל תופעה כזו, הוא יצטרך לברור בין האתרים.
לסיום, משפט בשבחה של האכסניה, אתר Nfc המאפשר פרסום מאמר כזה, שלא נראה שהיה מתפרסם באמצעי תקשורת כלשהו, בגלל תוכנו (למרות חשיבותו).