הפרעות אכילה בגיל הרך הן בעיות שכיחות ומורכבות הנובעות מקשיים פסיכולוגיים של הפעוט ונובעים בעיקר מהקשר בינו לבין הוריו, מחלות נוירולוגיות, בעיות במערכת עיכול, ליקויים במנגנון הבליעה.
במקרה והאינטראקציה שבין המטפל והפעוט בזמן האכילה היא בעייתית, הפעוט עלול לסבול מהפרעות אכילה שלא תמיד מאובחנות כראוי, מה שמאלץ משפחות רבות להתמודד איתן בכוחות עצמן. חוסר יכולת לאבחן נכון את כל הבעיות השונות מביא לכישלון בטיפול ומציאת פתרונות לא אופטימאליים לבעיה המקורית
הדרך הטובה ביותר לאבחון וטיפול בהפרעות אכילה היא במסגרת מרפאה רב-מקצועיות. במסגרת המרפאה, עוברים הילדים אבחון רב-מקצועי לאורך יום שלם, הכולל בדיקת רופא גסטרו, פסיכיאטר, מרפאה בעיסוק, ותזונאית. האבחון נעשה כמו-כן על-ידי מפגש עם הילדים וההורים, בדיקות ותצפית על התנהלות ארוחה המשפחתית. בהמשך מוזמנים ההורים לקבלת המלצות ותוכנית טיפול המותאמת להפרעה ממנה סובל הילד.
מחקרים רבים שנעשו בתחום הפרעות אכילה בגיל הרך, מצביעים על כך כי אבחון וטיפול מוקדמים של הפרעת אכילה עשויים למנוע סיבוכים בעתיד, כגון: ירידה במשקל, חסרים תזונתיים, ירידה ביכולת הקוגניטיבית, קיבוע הפרעת האכילה לגיל מבוגר, בעיה בקשר שבין ההורה לילד וקשיים פסיכו-סוציאליים בעתיד.
האבחון וטיפול רב-מקצועי מאפשר הבנה טובה יותר של תהליך האכילה וההאכלה מהפן ה"טכני" שלו (קרי - קלוריות, המכאניקה של האכילה ועוד) וכן הבנה לגבי משמעות האוכל וההשלכות של אינטראקצית האכילה לגבי התינוק, ההורה והקשר ביניהם. כך למעשה מתקבל שילוב של עזרה מקצועית ומערכת תמיכה להורים, אשר זוכים לתמיכה, יעוץ והכוונה.
על ההורים לפנות לייעוץ באמצעות הפנייה מטיפת חלב או מרופא הילדים או מרופאי המשפחה וכן באופן פרטי, במקרים הבאים: כאשר חלה ירידה חדה או עלייה מוגזמת במשקל התינוק; כאשר נושא האוכל הופך באורח מוגזם לנושא ההתעסקות העיקרי בבית; במקרה של קשיים בגמילה מהנקה מאוחרת; במידה שישנם קשיים בהחדרת מזונות חדשים או במעבר לאוכל מוצק; במקרה של אכילת מגוון מזון מצומצם; במצב של האכלה בזמן שינה; וכאשר ישנם טקסים והרגלי אכילה ייחודיים.
ישנן מספר הפרעות אכילה, ולפי המחקרים 25% מכלל הילדים בגיל הרך סובלים מאחת מהן (ועד 80% מהילדים עם איחור התפתחותי). בין הפרעות האכילה הידועות ניתן למצוא התנהגויות דוגמת: סירוב חלקי או מלא של הילד לאכול; התנהגויות אכילה לא רגילות כגון: ישנוניות, בכי בזמן אכילה, פליטות מרובות, אגירת מזון והסטת ראש; הנקה מאוחרת עם קושי לחשיפה למזונות חדשים; אכילת מגוון מצומצם של מזונות; הזנה בזמן שינה; טקסים והרגלי אכילה ייחודיים; ואכילה מרובה עם או בלי עודף משקל. חשוב לציין, כי בחלק גדול מהמצבים משקל הילד הוא תקין ודווקא האינטראקציה שבין המטפל והילד בזמן האכילה היא הבעייתית.