המשבר הכלכלי קשה מקודמיו. אי אפשר להעריך את מימדיו או את כיוון התפשטותו. גם קשה לטפל בו מפני שגורמים אינטרסנטיים מעוותים את סיבותיו. מתרכזים בסימפטומים - בהתנהגות הנלוזה של שחקנים בוול-סטריט - ומתעלמים מכך שהמעורבות הממשלתית המסיבית שעיוותה את השוק היא הגורם המרכזי למשבר. היא גם איפשרה ועודדה את ההפקרות בוול-סטריט.
ראשית החטא נעוצה במדיניות המוניטארית של הפד האמריקני: הריבית הנמוכה שהציפה את העולם באשראי זול אחרי משבר הדוט.קום. מדיניות זו נבעה מאמונה מוטעית שממשלות יכולות באמצעות הבנק המרכזי והמדיניות המוניטארית "לקרר" או "לחמם" את המשק. הכסף הזול גרם לעלייה מטאורית במחירי הסחורות ובייחוד (בעזרת הטרור האירני) במחיר הנפט. כך התמוטט ערך הדולר, שהיה המטבע האוניברסלי שבו נקבעו ערכי הנכסים בכל העולם ושערי החליפין התעוותו. כך התאפשרה ההפקרות בשוק הנדל"ן והמשכנתאות הפקרות שתחילתה בממשל קלינטון ה"חברתי" שכפה על 'פאני מיי' ו'פרדי מאק' מדיניות פופוליסטית - מתן משכנתאות גם ללא אחריות אישית - שעיוותה את שוק הנדל"ן והמשכנתאות והייתה הגורם הישיר למשבר הנוכחי. לולא שני גורמים אלה - הצפה בכסף זול ומתן משכנתאות ללא ערבות אמיתית - לא היו המופקרים בוול-סטריט מסוגלים לנפח את השוק ולגרום למשבר.
כעת מבקשים שונאי השוק לבלבל בין סיבה למסובב ולהחזיר את משטר המעורבות הממשלתית המוגברת שגרמה לאסון מלכתחילה ואפילו את הסוציאליזם. בניצוחם של פרשנים, המגנים תמיד על הקרטל הבנקאי, מבקשים שונאי התחרות לבטל את הרפורמות של בנימין נתניהו בשוק ההון הישראלי - רפורמות ששברו את הקרטל הבנקאי שכמעט דירדר את כלכלת ישראל לחורבן שלוש פעמים. כלכלת השוק נכשלה באמריקה ונכשלת בישראל הם טוענים. לכן עלינו לחזור להסדרים הישנים שבהם הפוליטיקאים והאוליגרכים שיתפו פעולה בהנהגת משק "מונחה ומפוקח" על-ידי הממשלה.
בישראל לא היה משטר של כלכלת שוק תחרותית. עדיין אין. המשק הוא מהמרוכזים והמפוקחים בעולם, מלא בהתערבות ממשלתית, נחנק מביורוקרטיה ומנוצל על-ידי המונופולים של אוליגרכיה דורסנית ושותפיה בפוליטיקה ובתקשורת. משטר כזה אינו משטר של כלכלת שוק הדוגלת בביזור הבעלות ובעידוד התחרות וההתייעלות. לטענה שכלכלת השוק נכשלה אין יסוד. בכל מערכת אנושית המשקפת את טבע האדם יהיו בעיות ומשברים, לפעמים חמורים. כלכלת השוק נותנת ביטוי לא רק לכוחות היצירה של האדם אלא גם לתכונותיו השליליות. לכן גם בארה"ב יש מקרים של רמאות אך כוחות התחרות מרסנים אותם טוב יותר מכל מפקח. השוק יודע לטפל באופן מהיר ויעיל במשברים הנובעים מסיבות טכניות כמו מחזור העסקים או שימוש במכשירים פיננסיים ברוכים שאיש לא היה יכול לדעת מה הבעיות הכרוכות בהם. רק כוח הכפייה הממשלתי מאפשר להפוך את השוק למערכת מונופוליסטית של ניצול וגזל כמו אצלנו. רק במשטרים סוציאליסטיים שבהם הממשלה, כלומר הפוליטיקה, שולטת במשק בשותפות עם האוליגרכיה כמו אצלנו, ואין תחרות מרסנת לא בכלכלה ולא בפוליטיקה. ריכוז הכוח משחית את שתיהן ואין אפשרות לתקן עד שהמשטר מתמוטט.
למעורבות הממשלתית היסטוריה של קטסטרופות. מעורבות שגויה של הפד גרמה לשפל שהחל במפולת הבנקים ב-1929. במקום להרחיב את כמות הכסף ולהחזיר לבנקים המאוימים את הנזילות - כמו שנעשה כעת - הפד צימצם את כמות הכסף וגרם להתמוטטות הבנקים ולהרס שוק ההון והכלכלה. המשבר גם גרם למלחמת סחר עולמית, לאינפלציה חסרת רסן ובעקיפין, לעליית היטלר לשלטון.
הפרופסורים האדומים שהשתלטו על מדעי החברה באוניברסיטאות לא מעוניינים בעובדות. הם מנצלים את המשבר כדי לחסל את כלכלת השוק ואת החופש שהיא מעניקה - חופש שהביא לצמיחה במערב ולשיפור דרמטי ברמת החיים של מיליארדי עניים בשאר העולם. הם מבקשים את הניסיון ההרסני של מעורבות ממשלתית מסיבית במשק הממריצה שותפות פושעת בין פוליטיקאים לבעלי ההון - או אפילו את הסוציאליזם הכפייתי והמשחית.