כתמיד, מדברים המנהיגים והמועמדים לכיסא הרם על שלום וביטחון ועל כלכלה וחברה. שוב חוזרים למנטרה של "ממשלת חירום לאומית" והפעם בכיסוי של סכנות אירן, חיזבאללה וחמאס ובצדן המשבר הכלכלי העולמי, שיביא מיתון גם לפתח מדינת ישראל. אך אי אפשר לטפל בכל אלה מבלי להקדיש אותו מקום בסדר העדיפות של המשימות הלאומיות לטיפול ביכולת למשול ובמנדט המתקבל מהעם. על הממשלה והעומד בראשה להתייחס למשילות בישראל כאל משימה לאומית ממדרגה ראשונה ותנאי הכרחי לטיפול נכון בבעיות האסטרטגיות בפניהן היא ניצבת.
חוסר האחריות, אובדן תחושת השליחות והדימוי השלילי של הנבחרים העמיקו באופן ישיר את חוסר האמון של הציבור בממסד השלטוני. כך למשל, חשדות למעשים פליליים בצמרת, שביסוד כולן חמדנות ונהנתנות על חשבון הציבור והתנהגות חסרת אחריות של נבחרי הציבור, שהגיעה לשיאים חדשים בעשרות הצעות חוק פרטיות מגוחכות בכנסת, בשלהי כהונתה של הממשלה. כך למשל, הסחטנות הצפויה של השותפים קואליציוניים בתהליך הקמת הממשלה. כל אלה הם רק המשך טבעי לציניות הפוליטית שמאפיינת את המנהיגות שנים רבות. התנהגות זו גורמת, בתהליך ממושך, נזקים בלתי הפיכים. מינויים כושלים לתפקידים בכירים בשרות הציבורי, התרחקות של מועמדים מוכשרים לתפקידים נבחרים או ממונים ונורמות שלטוניות פסולות. הדור הצעיר, ברובו, איננו חולם להתקרב אל השרות הציבורי!
הדברים באים לידי ביטוי בסקר האחרון שביצעה המכללה לאיכות השלטון בישראל לצרכי מחקר, ממנו עלה כי לציבור יש סדר יום משלו. את עיניו טורדות בעיקר דרכי מינוי עקלקלות, התמודדות מוסדות האכיפה עם ביטויי שחיתות, וחוסר היציבות הפוליטית. גם מקומה הגרוע של ישראל במדד השחיתות העולמי החדש - המקום ה-33 עם ציון כולל נמוך של 6.0, הוא ביטוי נוסף לשאלות העולות בקרב הציבור לגבי רבות לגבי איכות השלטון בישראל.
סממן חיובי
ייתכן שדווקא החקירות וההעמדות לדין הן סממן חיובי המביא בעקבותיו שינויים בנורמות ההתנהגות. אך בצד החשיפה התקשורתית ופעולות האכיפה שכנראה ירתיעו את נבחרינו ויציבו נורמות התנהגות אחרות, נדרש מאמץ מורכב ורחב הרבה יותר, בצד החיובי. מדובר בהחזרת אמון למוסדות השלטון שאינה רק בגדר סיסמא שמשרתת את הנבחרים. מדובר בהחזרת החוסן הלאומי אשר נשחק בשנים האחרונות כשעוד פרשיה ועוד פרשיה מתפוצצת לציבור בפנים, והשיח הלאומי והאישי מתדרדר בהדרגה לשאלת ה"מה כדאי לי" ולא "מה ראוי לעשות"?
החזרה של השיח הלאומי לרמה הנדרשת מדמוקרטיה חזקה היא טעונת טיפול בכל הרבדים בחברה: בחינוך, בצבא, בתקשורת ובעסקים. אך, כשווה בין שווים, על ראש הממשלה הבא(ה) להוביל את שינוי הכיוון - למען עתיד הממשלה שבראשה הי/וא עשוי/ה לעמוד ולמען ישראל חזקה ואיכותית.
בראש ובראשונה, כמובן, הציבור מצפה לדוגמה אישית. על ראש הממשלה לאמץ אמות מידה ונורמות התנהגות שהן מעבר לרצוי. לפעול, בהבלטה יתרה, על-פי קוד אתי אישי המחמיר אף יותר מזה שאומץ על-ידי הממשלה. לבחור בהיגד המקראי מימי גדעון, המשמש גם את מפקדי צה"ל לדורותיהם "ממני תראו וכן תעשו"! ולפעול בתחומי האתיקה של דוגמה האישית, חובת האמון, השוויון, איסור ניגוד העניינים וההגינות, תוך דרישת אותם הדברים מהכפופים להם.
אך מעבר לדוגמה האישית, צריך(ה) ראש הממשלה להוביל מהפיכה בשירות הציבורי, בחינה מעמיקה של כל המרכיבים היכולים להוביל לממשל יציב ולשירות יעיל והגון לאזרח.
צריך להקים צוות משימה שיקבל את כל המשאבים הדרושים, עם גיבוי של הממשלה, ללימוד והמלצות בכל תחומי המשטר והמינהל הציבורי, החל בשיטת הבחירות (מקדימות וכלליות), דרך מבנה התעסוקה והשכר של בכירי השרות הציבורי (נבחרים וממונים), חיזוק אחריותה וסמכויותיה של נציבות שירות המדינה וחינוך הילדים ובני הנוער, לדמוקרטיה ולמעורבות אזרחית.
הנרי מילר אמר כי "למנהיג האמיתי אין שום צורך להנהיג - הוא מסתפק בהורותו את הדרך". בחירה בדרך של אתיקה וערכים תחלחל למגזרים השונים ותחזיר את אמות המידה שהציבור כל כך צמא להם לביטחונו האישי והלאומי.