X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  מאמרים
פסטיבל מספרי הסיפורים חוגג חמש עשרה שנה ואיזו הזדמנות טובה מזו לשמוע את האנשים שמאחורי הסיפורים יוסי אלפי, מייסד הפסטיבל, נזכר בימים שאת הפסטיבל הוא פרסם באמצעות גמלים דנדן בולוטין לוקח אותנו לטקסי הכשפים שהוא ערך במעבי הג'ונגלים של אקוודור ושלומי אלדר מספר לנו איך זה להיות עיתונאי תחת אש שחושש מהיום שבו יקרה בישראל מה שקורה לעיתונאים ברוסיה
▪  ▪  ▪
סיפור כאמנות של אגואיזם. יוסי אלפי

כולנו מספרים סיפורים, בין אם לעצמנו בין אם לאנשים שסביבנו. בסיפור טוב יש משהו שמהלך עלינו קסם; תשאלו כל ילד שלא מוכן לישון לפני שמקריאים לו סיפור טוב. כולנו חיים את הסיפור והוא זה שקובע מאין באנו ולאן נרצה ללכת. היהודים תמיד הצטיינו בלספר סיפורים, זה התחיל עם התנ"ך ונמשך עד היום, ויש מי שלקח את זה צעד אחד קדימה ועשה מזה פסטיבל. זוהי השנה החמש עשרה שיוסי אלפי מקיים את פסטיבל מספרי הסיפורים בגבעתיים. "פעם," הוא מספר לי, "הייתי חוטף על כך סטירות. היום משלמים לי על זה".
יוסי נזכר בימים שבהם הכל התחיל: "בסוף שנות השבעים יצא ספר שירים שלי שנקרא 'איך עושה עירקי', ובעקבות כך הוזמנתי להופיע בהרבה מקומות בארץ. הייתי צריך להקריא שירים ומפעם לפעם גם להקריא סיפורים שמסבירים את השירים והסיפורים התרחבו מאליה, כשהצטרפו אליי עוד אנשים שאיתם קראתי שירי ילדות ומעברה. ראה את זה יצחק עירון, בזמנו ראש עיריית גבעתיים, ואמר לי שזה בדיוק מה שהוא מחפש. "אכפת לך לעשות את זה בשבתות אצלנו?" אמרתי לו 'בבקשה'. אני זוכר שהשבת הזאת הייתה פיצוץ אדיר באולמות והחלטנו שנעשה זאת באופן קבוע. גם לא לקחנו כסף ובעקבות כך הגיעו טענות מאנשים לראש העיר שאין מקום באולם.
"אמרתי לראש העיר 'אתה יודע מה הפטנט? בוא תיקח כמה לירות.' ולמרות זאת עדיין האולמות היו מפוצצים. אז התחלנו להעביר את התוכנית באופן מובנה לפי נושאים שנבחרו מראש, כמו למשל אנשים שבאו לספר על זהות יהודית או על ימי המחתרות. בשנת 93' זה כבר הגיע לרדיו וקיבלתי תוכנית מסודרת. החלטנו לקבץ פעם בשנה את כל הסיפורים שהושמעו ברדיו בכמה ימי פסטיבל ואני זוכר, שכדי לפרסם זאת ברחבי העיר, שמנו אוהלים לפזר בתוכם מספרי סיפורים.
"לא היה לנו יותר מדי כסף לפרסום, אז הבאנו להקה של גמלים כדי להדגיש את אלמנט הסיפור, כי זה מזכיר לאנשים סיפור. הגיע בדואי והסתובב עם הגמלים ואנשים שאלו ותמהו לפשר העניין. ראש העיר, לרוע מזלו, הצליח ליפול מאחד הגמלים. הגיעו 12,000 איש. בעקבות ההצלחה העברנו את ההופעות לאולמות יותר גדולים בחולון ובינתיים עזרתי בבניית תיאטרון גבעתיים. ב-2001 החזרנו את התוכנית לגבעתיים למשך שבוע, ומאז אנו שם עם למעלה ממאה אירועים שונים, כשאף אירוע לא חוזר על עצמו."
ש: הנושאים לא נגמרים? תמיד יש על מה לספר?
יוסי: "תמיד יש על מה לספר. אפילו ברגע זה ממש כשאנו מדברים על הסיפור, נוצר סיפור חדש. אני כבר יכול לומר לך שבשנה הבאה יש לנו עוד מאה נושאים שונים. כל שנה יש לנו 500 נושאים שונים וזה ומצטמצם כי זה לא מתאים, ולזה לא הולך".
בעצם כולנו פחות או יותר מספרי סיפורים?
יוסי: "זה לא פחות או יותר, זה יותר ויותר. כל אחד מאיתנו - אם אין לו סיפור, הוא לא חי. זה ה'ריזודנט' [טעם החיים – א.א] של כל אחד מאיתנו".
מה בעצם גורם לסיפור להיות קצת יותר טוב, יותר קליט, יותר נשמע?
"כל סיפור הוא סיפור טוב. השאלה היא טוב למי? טוב למספר, או טוב לשומע? אם הסיפור הוא גם טוב למספר וגם טוב לשומע - זה סיפור מצוין. אם יושבים בקהל אלף איש וכולם נהנים מהסיפור, כולל זה שמספר, אז סימן שיש לסיפור הזה סיבה להיות מסופר והוא משאיר אחריו מסר, או שזה מזכיר לכל אלף האנשים סיפור אישי שלהם. אנחנו לא מספרים את הסיפור שלנו, אנו מספרים את הסיפור של אלו שמקשיבים לנו. הסיפור שלך הוא רק זרז לסיפור של זה שמקשיב לך. זה הכל מערכות אגואיסטיות. זוהי האמנות במיטבה ובשל כך אנשים רוצים להיות חלק מהאמנות".

לפגוש את אלת היער

דיון מעניין נוסף יהיה בנושא טקסי כישוף ברחבי העולם. ינחה אותו הטייל דנדן בולוטין, שאף ערך בנושא מחקר בן חמש שנים במעבי הג'ונגל של ברזיל.
למה לקיים ערב בנושא כישוף
בולוטין: "כי זה אחד הנושאים הכי מעניינים בעולם. אתה בעצם לא יודע איך להתייחס לזה. זאת אמת או לא אמת?
"בתרבויות שבטיות ישנם טקסים שייראו לך מוזרים מאוד, אבל אצלם זה חלק מהחיים. הם עושים טקסי העלאת רוחות, דיבור עם המתים וטקסי סמים מעוררי הזיות. טקסי ריפוי וגירוש של העין הרע".
אבל גם בחברה השיטתית והרציונלית שלנו, תמיד בעבע הזרם הלא רציונלי מתחת לפני השטח; רק צריך ללכת לסבתא שמגרשת רוחות עם שום או לטקסי תיקון עם באבות למיניהם.
בולוטין: "בוודאי. ישנם רבנים או באבות למיניהם שקוראים בקפה או מתקשרים; זה הכל אותו תחום, רק שיותר נוח לנו לדבר על דברים כאלו מסביב לעולם".
אז איך בעצם ניגשים לחקור דבר מן הסוג הזה?
בולוטין: "אצלי זה התחיל גם מפאת העובדה שאני כותב ומצלם למגזינים, וגם מתחום המחקר שלי בצמחי רפואה אינדיאנים באמזונס. חקרתי מבחינה מדעית את התחום הזה ומטבע הדברים אתה גם נתקל בהרבה טקסי ריפוי וכישוף".
יצא לך באופן אישי לקחת חלק מטקסים מן הסוג הזה?
בולוטין: "קודם כל אני מאוד רציונלי. עד שדבר לא מוכח אני לא מאמין בו. במסגרת המחקר עבדתי עם שמאנים אינדיאנים".
מה הקשר בין טקסי הכישוף העתיקים של האינדיאנים לבין טקסי הכישוף המודרניים של שנות השישים עם אלדוס אקסלי, טימותי לירי וחבריו?
בולוטין: "אני מניח שיש המון מן המשותף. כולנו, או לפחות רובנו, מחפשים משמעות מעבר לחיים הרציונליים ומנסים למצוא משהו מעבר למה שרואים. חלק גדול באוכלוסיה אכן מאמינים בכוחות שהמדע לא יכול להסביר אותם".
תן לי דוגמא לטקס כזה שלקחת בו חלק.
בולוטין: "באחד הטקסים של השמאנים השתתפתי בטקס שנקרא 'איה-וואסקה'. 'איה' משמעו מוות לנשמה, ו'ואסקה' משמעו מחפש. הטקס התקיים באמזונאס של אקוודור. בטקס הזה השמאן והמטופל, דהיינו החניך, שותים צמח ולפי המסורת שלהם, ברגע שאתה שותה את הצמח הנשמה יוצאת מהגוף ופוגשת במתים וגם באלת היער."
פגשת אותה בעצמך?
בולוטין: "לי אין ספק שזה היה חלום. החוויה הייתה מדהימה וברור לי שזאת הייתה הזייה".
איך השבט הסכים לקבל אותך אל חיקו?
בולוטין: "תראה, אני עבדתי שם חמש וחצי שנים ורק אחרי ארבע וחצי שנים עברתי טקס חניכה".
נשמע שיש לך חיים מאוד מעניינים. איך אפשר באמת לחיות ככה והאם יש מחיר לכך?
בולוטין: "אני לא מתלונן. הסוד הוא לחיות לפי איך שאתה רוצה. רציתי תמיד לטייל ולהיות בתחום המחקר והאקדמיה. היום כבר עזבתי את האקדמיה ואני מדריך טיולים וכותב על טיולים. כל החבר'ה שלי קנו דירות ואני את הכסף בזבזתי על טיולים. אני לא יודע אם זה מחיר ששילמתי על כך, אלו הם פשוט סדרי עדיפויות שונים. היום אני חולק את חיי עם בת זוגי ויש לנו ארבעה ילדים, ולקחתי אותם לאנטרקטיקה ולאפריקה. כן, אפשר להמשיך ליהנות גם כשיש ילדים".

עיתונות כורסא

בפסטיבל השנה יופיעו רבים וטובים בניהם, דוברי צה"ל יספרו על חוויותיהם מימי השירות ואף תיערך מחווה מיוחדת למגיש הטלוויזיה חיים יבין. מלכות יופי יספרו על 'מאחורי הקלעים' של התעשיה, ויתקיים מפגש מיוחד בנושא 'עיתונאים בצל הסכנה'. את המפגש בנושא המלהיב ינחה שלומי אלדר, כתב השטחים של ערוץ 10.
מה גורם לעיתונאים להסתכן למען הסקופ?
אלדר: "זה בעצם סוג של "שיגעון" והמשוגע הכי "משוגע" הוא רון בן ישי, שאין מקום של סכסוך ומריבה שהוא לא היה בו. הביקור האחרון שלו בסוריה היה מרתק . כך גם הביקור שלו בביירות בזמן מלחמת לבנון השנייה. הוא הראשון שנכנס לעירק. צור שיזף [שיופיע בפאנל – א.א.], שהוא גם טיילן ידוע, יופיע אף הוא. נזכיר גם את סמדר פרי ומערכת הקשרים שלה עם גורמי הממשל במצרים, עם הנשיא מובראק והמלך חוסיין. אנו גם ננסה להביא גם את העיתונאי צדוק יחזקאלי [שנפצע קשה במלחמה האחרונה בגאורגיה – א.א.] כי כשנסגרה הרשימה צדוק היה עדיין מאושפז בבית חולים. לשמחת כולנו הוא החלים באופן משביע רצון, וזה הסיפור הכי טרי של עיתונאים שסיכנו עצמם."
אתה חושב שהוא היה חוזר על מה שהוא עשה שם בגאורגיה ?
אלדר: "אני יודע מהניסיון שלי שגם אני הייתי במקומות לא פשוטים, והתחושה היא תמיד ש'לי זה לא יקרה'. אני מסתובב כעיתונאי והתפקיד שלי הוא להביא את הקולות ורשמים של מה שאני רואה. עליי ירו טילים ותמיד היה נדמה לי שאני חסין, וזה טיפשי לחשוב ככה כי אף אחד מאיתנו לא חסין. אבל זאת בעצם תכונה שמלווה כל אחד מאיתנו. אני זוכר בראיונות שצדוק נתן, ואני מקווה שאני מצטט אותו נכון, שהוא כמובן לא יכל לחזות את מה שיקרה אבל הוא היה בפירוש נוסע שוב. ואכן, כעיתונאי שנוסע לאזור מלחמה ישנה סבירות שתיפגע".
אני יודע שכל שנה נהרגים באתרי קרבות ועימות עשרות אם לא מאות עיתונאים בעת מילוי תפקידם.
אלדר: "זה נכון. זה חלק מהעבודה. להיות עיתונאי זה יותר מאשר לשבת באולפן ממוזג עם פלורוסנטים ולהתרברב על עבודתך. זה לפחות המוטו שלי".
ואכן באמת נדמה שבשנים האחרונות נעלמה עבודת השטח ואת מקומה תפסה זן חדש של 'עיתונות כורסא' שנעשית דרך הפקס, האי מיילים, והטלפון?
אלדר: "אני יכול לומר לך באופן אישי שמאז יוני שעבר אני לא יכול להיכנס לעזה כי צה"ל לא מאפשר לנו, ואני מרגיש עד כמה הניתוח שלי את מה שקורה בעזה, למרות שאני מקבל אינפורמציה, הוא לוקה בחסר. אני יודע גם לא אחת שאני טועה. אני מנתח את הדברים מרחוק מבלי שאני רואה אותם. הרבה עיתונאים בישראל הפסיקו לרדת לשטח והתחילו לדבר מאולפן הטלוויזיה. זה יותר נוח ללבוש את החליפ. ולעשות עצמך כאילו היית שם, ולדבר בטון סמכותי ובוטח כאילו היית בפגישה הסודית של אסד עם הנשיא מובראק. עיתונאים שנמצאים בשטח יכולים לחזות ולנתח דברים כמעט במדויק ואני לא מדבר רק על פגישות עם מקבלי החלטות. אני עוקב אחר כתבות של כתבים מדיניים ואני רואה למשל את נחום ברנע, ואני ידוע שיש שחולקים עליו על התמיכה שלו באולמרט והסכסוך שלו עם רביב דרוקר, אבל אי אפשר לקחת ממנו את העובדה שהוא מסתובב בשטח, ולכן יכולת הניתוח שלו והכתיבה שלו פשוט נפלאה והוא מצליח לדייק ולתת תמונה מהימנה יותר".
אבל לא צריך ללכת רחוק מדי כדי להסתכן. לפעמים הסיכון יכול להיות מבית כאשר עיתונאי מסתכן בסיקור של דמות פוליטית רבת כוח או עבריין צמרת, ואנו רואים את מה שקורה ברוסיה. אתה חושב שעיתונאים יכולים להיפגע כך גם בארץ ?
אלדר: "קשה לי לחשוב על מקרה כזה. הדבר היחיד שאני חושב עליו בהקשר זה הם כתבי המשטרה והמשפט בתחום הפשע שמשתולל. זוהי בהחלט אפשרות. עוד לא קרה פה מקרה חלילה שהטמינו לעיתונאי מטען מתחת לרכב. אני יודע גם שישנם כתבי משטרה מצוינים ואני לא שמעתי על אף אחד מהם שהתקפל או גילה רוך כלפי המסוקרים שלו".

אתר הפסטיבל
תאריך:  13/10/2008   |   עודכן:  13/10/2008
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
גיורא בן דרור, מיכאל סופר
אחת הסיבות המרכזיות להיחלשות השיתופיות במושב נובעת מחוסר העידכון של מרכיבי השיתופיות למציאות של משק מתמחה    כל הגורמים להיחלשות המערכת השיתופית במושב ולשינוי בשימושי הקרקע
יוסי מטלון
ברק אובאמה הפך למוצר מעוצב, לאחד שמוכר יותר מכפתורי המתכת שעליהם מודפסים דמויות המועמדים    חלום אובאמה, הוא חלום שיהיה רע או טוב, אבל הוא מושך את האמריקנים בהיותו בלתי ידוע
מיכאל פואה
מראות הגרוש מגוש קטיף צפים ועלים לנגד עיני. כן זה מה שמשטרת ישראל יודעת לעשות טוב - להילחם ביהודים. זו התוצאה הישירה של הנהגה שמנתקת את מדינת ישראל מזהותה היהודית
נרי אבנרי
במקום לחפש רצועות שידור לעוד שדרים מהימין, מפקד גל"צ יצחק טוניק רוצה לגדוע את השעה השבועית הבודדה של דודו אלהרר. יש כאן אמירה: מאזינים בעלי השקפה יהודית ציונית - אני לא סופר. תחנת השידור הזאת שלנו, ותם זמנו של הפולש
ניר סיגלר
עד המאורעות האחרונים הייתה עכו מזוהה בעיקר בזכות הפסטיבל שמתקיים בה בסוכות, אך מאז יום כיפור נקלעה העיר לסיקור תקשורתי נרחב, שרוב תושביה היו מעדיפים לשכוח
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il