חז"ל הגו את הפתגם "שונא מתנות יחיה" שכן, ידועה היא הכמיהה האנושית הטבעית לקבלת מתנות או טובות הנאה חומריות שאינן כפופות לתמורה ממשית.
מגיל צעיר הורגלנו שמתנה הינה דבר טוב ומהנה שיש עימו סיפוק מיידי בהווה (להבדיל מצוואה שמעניקה טובות הנאה רק לאחר פטירתו של הנותן בעתיד).
מי לא היה רוצה אם יש לו את האפשרות, הרצון והיכולת להעניק מתנה לקרובו כגון; בן, בת, נכד או בן זוג אהוב.
החוק בארץ (חוק מיסוי המקרקעין) מסדיר את עניין חוקיות המתנה הן לנותן והן למקבל וטיבם של חוקי המיסוי במקרקעין שהם סבוכים ומחילים עקרונות שלהם חריגים רבים ופרטים שלעיתים נראים על פניהם מבלבלים וסותרים.
על-מנת לעשות "סדר בבלגאן" ננסה לתמצת את עיקרי הסוגיה בכתבה זו בהיבט של הענקת מתנה של דירות מגורים בלבד ללא תמורה לקרובים (לא כולל הסדרי מתנה במקרקעין שאינם דירות).
השאלה הראשונה שעולה בהקשר הנידון היא האם הענקת מתנה ללא תמורה מכל אדם לרעהו ממוסה במיסוי כלשהו? שכן, אם כל "העולם ואשתו" היו מעניקים זה לזה מתנות "חינם" ללא מס וללא תמורה גלויה לעין בכל עת (מה שמכונה בעגה העממית "מתחת לשולחן") תוך קריצת עין, המדינה הייתה סובלת מחסרון כיס ניכר.
התשובה כאמור, תלויה בין היתר בהגדרת המקבל וקירבתו לנותן, ותקופת המתנה הנובעת ממספר קריטריונים כפי שיפורט להלן.