X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  מאמרים
כשהקרב הגדול של כל מ"כ בצנחנים היה הקרב נגד היידישע מאמע - הצבר ניצח. אבל כשהיידישע מאמע קיבלה תגבורת מחו"ל, היא הורידה את הצבר על ברכיו
▪  ▪  ▪
[צילום: יניב שמעוני]
המילה "גבר", שנשאה בתוכה פעם את ההבטחה לעצם הקיום היהודי המחודש אחרי אלפיים שנות גלות, היא כיום כמעט מילת גנאי. היום מוצאים אותה במשפטים כמו: "הגבר חשוד כי פרץ..." או "הגבר יובא להארכת מעצר..."

זוכרים את המילה הזו, "צבר"? היא הייתה כל כך מרכזית בחיינו ונדמה שנעלמה כליל מהשיח הציבורי לטובת - ובעצם, לרעת - מילים כמו "שיח", "נרטיב" ו"האחר".
נסו להיזכר, אלה שמספיק מבוגרים כדי לזכור, במשמעות ובמטען האסוציאטיבי שהיו למילה הזו. כל כך רצינו להפוך מיהודים גלותיים לצברים. היהודי הגלותי היה כפוף, הצבר היה זקוף. היהודי הגלותי היה חיוור - הצבר היה שזוף. הגלותי התבטל בפני הגוי - הצבר עמד על שלו. הגלותי הלך כשה לטבח - הצבר נלחם. הגלותי דיבר יידיש, זימר בעצב בבית הכנסת ואכל את הבורשט שהכינה לו אשתו - הצבר אכל פלאפל והסתובב כשבחורה תלויה על כתפו.
הגבריות הייתה כל כך מרכזית בהווי הזה: ההווי של הגשש, של המילואים, של גבעת חלפון. זה היה הווי שמאחוריו הייתה אידיאולוגיה. זו הייתה אידאולוגיה פוליטית-לאומית בעלת תרבות משלה - התרבות הלוחמת של הציבור הישראלי החילוני.
כל זה נעלם כלא היה. כלומר, את "גבעת חלפון" ממשיכים להקרין בטלוויזיה, אבל תרבות אחרת עשתה לדודו מהפלמ"ח הורדת זקיף והתעללה בגופתו. המערכונים של הגשש נשארו, אבל הם חלולים. החיים עצמם, אם יורשה לי, חלולים.
תרבות אחרת, אם אפשר לקרוא לה כך, התגנבה למוצב שלנו בלילה וחיסלה את שרוליק. וביחד עם שרוליק מתה תפיסת המציאות שלנו. אנו רואים סביבנו אותם המראות שראינו אז: חיילים במדים בתחנה המרכזית, בחורות בג'ינס ובחולצות טי, פלאפל ושווארמה. אבל משמעותם חוסלה. הכל כאילו ישראלי - אבל לא.
הגבר נעלם. המילה עצמה, "גבר", נושאת כיום אסוציאציות שליליות. המילה שנשאה בתוכה פעם את ההבטחה לעצם הקיום היהודי המחודש אחרי אלפיים שנות גלות, היא כיום כמעט מילת גנאי. פעם, המילה "גבר" נשמרה לרגעים מיוחדים. היום, בעיתונות מוצאים משפטים שאי אפשר היה למצוא בה לפני שלושים שנה: "הגבר חשוד כי פרץ...", "הגבר אמר להגנתו...", "הגבר יובא להארכת מעצר...".

בוגרי הסיירת הם האויב

המשפט המתנהל בימים אלה בין אילנה דיין לבין סרן ר' הוא סמלי מבחינה זו. מי וידא הריגה במי – ר' בנערה הערבית או דיין בר' הדרוזי? מבחינתי, דיין היא נציגה מובהקת של האליטה בדור הפוסט-צברי, אליטה אלימה משהו, המונהגת על ידי נשות תקשורת נטולות עכבות, בעלות אגרסיביות לאו דווקא נשית במיוחד

בכוונת מכוון ובסבלנות רבה השתלטו סוכניה של תרבות ההמונים הניאו-מרקסיסטית על מעוזי האקדמיה, האמנות והתקשורת והכתיבו לנו תודעה חדשה. את השערות על החזה של הצבר מסירים עכשיו במכון להסרת שיער בלייזר. השרירים של הצבר לא מגינים עלינו עוד. להיפך: בתודעתנו, אלה הפכו לשריריו של הגבר המכה. הנשק שנושא הצבר אינו גאוות האומה; זהו נשק שמשמש לחיסול משפחתו. לא שמקרים כאלה לא התרחשו בעבר, אבל בעבר הם קיבלו את היחס הראוי להם: שלוש פיסקאות בעמוד שלוש, כיאה למעשי קִנאה וטירוף חריגים. היום דוחפים לנו אותם בפרצוף - בעמוד הראשי, בפתח המהדורה, שוב ושוב ושוב, עד שאנו משתכנעים שזוהי המלחמה האמיתית וזוהי הפוליטיקה האמיתית. עד שנמאס לנו מעצמנו, עד שאנו חושדים בשכנינו ובחברינו, עד שאיננו רוצים עוד את דודו ואת יוני "האלימים" ומעדיפים על פניהם את גל אוחובסקי, אביב גפן ושאר גברים ש"מתחברים לצד הנשי שלהם".
צריך לומר זאת: לגברים של פעם היו הרבה מאוד חסרונות. אבל הם היו גברים, וברגע האמת, זה מה שקובע את עתידה של אומה להישרדות או לכליה. המלחמה האמיתית של דור הפלמ"ח וההמחתרות לא הייתה המלחמה בערבים או באנגלים, אלא המלחמה ביהודי הנעבעך. הייתה אז אמירה כזו, שהקרב הגדול של כל מ"כ בצנחנים הוא הקרב נגד היידישע מאמע. במשך כמה דורות, הצבר ניצח. אבל היידישע מאמע קיבלה תגבורת מחו"ל, בדמות התנועה הפמינו-מרקסיסטית, והורידה את הצבר על ברכיו.
המשפט המתנהל בימים אלה בין אילנה דיין לבין סרן ר' הוא סמלי מבחינה זו. מי וידא הריגה במי – ר' בנערה הערבית או דיין בר' הדרוזי? מבחינתי, דיין היא נציגה מובהקת של האליטה בדור הפוסט-צברי, אליטה אלימה משהו, המונהגת על-ידי נשות תקשורת נטולות עכבות, בעלות אגרסיביות לאו דווקא נשית במיוחד. לנשים האלה יש כלי קטלני ביד: סוג של מיש-מש כאילו-אידיאולוגי, קוקטייל של כאילו-סטטיסטיקות, סיסמאות נבובות וכישרון גדול בשליטה, מניפולציה וצנזורה תקשורתית. כשכל זה נמצא על מצע של אמביציה משותפת – זוהי חרב של ממש, אשר נעשה בה שימוש יעיל זה כחצי יובל שנים.
באחת העונות הראשונות של תוכנית הטלוויזיה "עובדה", אירחה דיין מרואיינת ישראלית שהודיעה כי היא יורדת מהארץ יחד עם בעלה. "הציונות? מתה. מ-ת-ה", אמרה הישראלית. עיתונאי מהדור של פעם לא היה נותן במה לאמירה כזו, אבל עבור דיין וחברותיה – ודיין עוד נחשבת לפרו-צה"לית שביניהן – הציונות היא האליטה של פעם: הגברים, הגנרלים, בוגרי הסיירת. והגברים של פעם הם-הם האויב.

גיל רונן, עיתונאי, תושב קציר-חריש ויו"ר "הפמיליסטים"
תאריך:  03/11/2008   |   עודכן:  03/11/2008
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
כשהצבר היה גבר
תגובות  [ 2 ] מוצגות  [ 2 ]  כתוב תגובה 
1
הכלי הפמיניסטי; ניתוק מההקשר
ירון זכאי  |  3/11/08 17:48
 
- זה היה מטוס ישן שנסחט עד העצם
אזרח קטן  |  3/11/08 23:26
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
יואב לוי
משתלות מגדלות צמחים עונתיים או רב עונתיים לפנים הבית ולחוץ ולכמה שימושים    צמחי נוי לגינות נוף, צמחי תבלין וירקות לגני ירק וצמחים לשימושים חקלאיים למטרות מסחריות
מרדכי קידר
מזה חמש שנים מתעלמות אירן וסוריה מבקשות ארה"ב לסגור את גבולותיהן עם עירק בפני הטרוריסטים. בשבוע שעבר נזכרו האמריקנים לפעול בסוריה נגד מבריח טרוריסטים בכיר
גורי גרוסמן
הליכוד מתחזק, כאשר רבים וטובים מתגייסים אליו כמו יוסי פלד ועוזי דיין בחודשים האחרונים, בני בגין השבוע, ובעקבותיו, כך מקווים, בוגי יעלון, דן מרידור, עוזי לנדאו ואחרים. בשמאל חוששים מניצחון הימין ובביטאון שלו ידיעות אחרונות, לועגים כצפוי למצטרפים החדשים וקוראים להם "נסיכי הגאות והשפל"
עו"ד אלי מרקוביץ
הענקת דירה במתנה לקרוב משפחה היא עניין לא פשוט ואין לבצעה כלאחר יד וללא ליווי משפטי. על-פי החוק יש להביא בחשבון נתונים רבים של נותן המתנה ומקבלה; גיל, מצב משפחתי ומצב קירבה
ד"ר אברהם בן עזרא
גם אם ההערכות של ברק על יחסי ישראל-מצרים הן יותר סבירות מהאזהרות של ליברמן (דבר שאינו נכון) - מדיניות לטווח ארוך חייבת להינקט על-פי דרכם של יובל שטייניץ ואביגדור ליברמן, על כל המשתמע מכך
רשימות נוספות
שטרנברג, ברנשטיין וקופלנד במערב הפרוע  /  דניאל פרדקין
עם כל הכבוד לנחושת ולארד - חלק ב'  /  ד"ר יובל ברנדשטטר
עם כל הכבוד לנחושת ולארד - חלק א'  /  יובל ברנדשטטר
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il