אנו שמחים בשל סיום הסיוט של הטפשות והגזענות שבוש ייצג אותו, אך אנחנו חוששים מהמשך שליטתה של רוחו של בוש באמצעות ג'ון מקיין שרוצה להישאר בעירק עוד מאה שנים, כאילו עירק היא ארץ ריקה ועזובה. אלא שנראה שחששנו זה יפוג מחר כי אמריקה תבחר נשיא שונה, ששמו ברק אובמה. בן תערובת צעיר, שבא מכיוון שהוא הפך לצורך מוסרי אמריקני. אמריקה זקוקה לתדמית חדשה, שכן תדמית רועה הבקר הישן מטקסס הרוכב על סוס חטוב וגזעי ושטוף באמונה על קץ העולם הפכה לתדמית מעיקה.
ג'ורג' בוש הפך את עצמו לנטל מוסרי הרובץ על האמריקנים, וכאן טמון כוחו של אובמה, במסר המתון שלו, בצבעו השחור, בכושרו הרטורי ובטון המוסרי שלו. מחר אולי יהיה לאמריקה נשיא בן תערובת, נושא דברה של שכבת הביניים, שיחזיר את החוגים הליברליים לשלטון וישחרר את אמריקה מנטל הפשע שהביא קודמו עליה.
עם זאת, אסור לנו לשקוע באופטימיות: הקהילות הערביות באמריקה תבחרנה ברובן בפעם הראשונה מועמד דמוקרטי, וזה סימן להשתחררותן מהמנטליות של בעלי הסופרמרקטים ותחנות הדלק, אשר בעבר בחרו ברפובליקנים מתוך פחד מהעלאת מיסים, והצביעו לפני ארבע שנים לג'ורג' בוש. אסור שניסחף בהזיה שאמריקה תשתנה באופן בסיסי. אין ספק שהמדיניות הפנים האמריקנית תשתנה באופן ניכר, ושינוי זה יכלול את הכלכלה והביטוח הסוציאלי, וירסן את המסר הגזעני.
מדיניות החוץ גם היא תשתנה במידה מסוימת ובמיוחד לאחר שיסולקו דיק צ'ייני וקונדוליזה רייס. נקודת המבחן הראשונה של השינוי הזה תהיה עירק. אסור לנו לחשוב שאמריקה תשתנה באופן בסיסי.
אובמה, למרות שהוא נראה שחור, הוא בן הממסד הלבן, ונקודת המבחן שלו תהיה עמדתו כלפי הגאווה הישראלית הגואה, במיוחד עם הבחירות בישראל אשר יביאו את עליית נתניהו. אין כאן מקום לאופטימיות כי הבעיה איננה אמריקה בלבד אלא המערכת הערבית הכנועה אשר איננה מפעילה שום לחץ על אמריקה וישראל. המדיניות האמריקנית ביחס לישראל לא תשתנה ולא תתחלף אלא אם העולם הערבי יכפה עליה את השינוי, וזה עניין לא סביר, לצערי, כי הערבים איבדו את כוח הרצון ואת הכבוד העצמי.
אין זה אומר ששום דבר לא ישתנה ואין הבדל בין שני המועמדים. יש הבדל גדול בין שני האנשים ושני הסגנונות, ונצחון מקיין ימשיך את עידן בוש אשר עורר את הפחד העולמי נגד הערבים והמוסלמים.
מקיין חייב ליפול, ואחר כך נראה את השינוי שיכלול את מבנה הממסד האמריקני אך לא יכלול תופעות רבות שלו. מחר בערב יהיה לאמריקה נשיא חדש, והסיוט יוסר מעל חלקים רבים של העולם, אלא שהסיוט ימשיך לרבוץ על פלשתין, וזה מחייב הקמת לובי חדש של הקהילות הערביות באמריקה, והשקפה חדשה שתאפשר לאמריקנים ממוצא ערבי למלא את תפקידם בחברה האמריקנית כקבוצת לחץ מתקדמת וליברלית.
מחר תבחר אמריקה את הנשיא הקרוב ביותר לעניין שלנו בהיסטוריה שלה. האם יפתחו הערבים דף פוליטי חדש אשר יחזיר אותם אל מפת העולם, או שמא יישארו שבויים של משטרי הכניעה, השחיתות והנחיתות?".