כך לא בוחרים נשיא

ההיסטוריה של ברק אובמה, עו"ד בהשכלתו, כוללת תפקיד של כעין עובד סוציאלי, עריכת דין בתחום זכויות האזרח, מרצה למשפטים, שבע שנים חבר הסנאט המקומי של אילינוי וגולת הכותרת - שנתיים חבר פעיל בסנאט ברמה הלאומית, בוושינגטון. עם קורות חיים כאלה לא היה מתמנה לנהל חברה כמו גנרל אלקטריק או אף למנהל של שרשרת של סופר-מרקטים ובוודאי לא היה נבחר כנשיא של אוניברסיטה. לכן תמוה כיצד העז אדם בעל ניסיון דל כזה להעמיד עצמו לבחירה כנשיא של מדינה וכיצד זה קרה שהוא אומנם נבחר. ממנהיגים פוליטיים, כמו ממפלגות, אנו מצפים שני דברים: שתהיה להם דרך (אידיאולוגיה, חזון) ותהיה להם יכולת ביצוע. הסיסמה "שינוי" איננה "דרך", ובכל מערכת הבחירות בארה"ב לא שמענו הרבה יותר מכך. כאמור, אין גם עדות על יכולת ביצוע (וניסיון הכרוך בכך, כולל היכרות עם הבעיות ברמה הלאומית ובינלאומית). אומרים, "תאמר לי מי חברך ואומר לך מי אתה". מה שניתן ללמוד מכך על אובמה איננו מלבב. חלק מחבריו הם אנשים קיצוניים (מתוכם כמה אנטי ישראלים ממש, אם כי יש גם אחרים). מכיוון שאלה היו קרובים לאובמה כאיש צעיר, עולה חשש כבד לגבי "דרכו" האפשרית. מתוך הצהרותיו המעטות, למשל לגבי אירן, עולה החשש שיש לנו גרסה חדשה של צ'מברלין, ראש ממשלת בריטניה ערב מלחמת העולם השנייה, שבקוצר הראות שלו לא מנע מלחמה ואת ההרג של עשרות מיליונים ע"י הממשל הנאצי. עולה השאלה כיצד הגיע, מי שלא היה עובר וועדת קבלה לתפקיד מנהל של מפעל רציני, לעמדה של מועמד לנשיאות ואח"כ גם להיבחר. זו הבעיה, שלא היה צריך לעבור וועדת קבלה ולהוכיח לבוחנים רציניים את כוונותיו/דרכו ואת יכולותיו. הוא נבחר בשיטה בה בוחרים את הנואם הטוב ביותר של "מועדון וויכוחים" או "כוכב נולד". זו הרעה החולה של הפריימריז, הדמוקרטיים כביכול. הדמוקרטיה צריכה להתבטא בבחירה כל ארבע שנים בין מפלגות המציגות את הצוות הטוב ביותר ולא את הצוות בעל חלקת לשון הטובה ביותר. משם לכאן, לארצנו הקטנה, עלינו ללמוד מהטעויות של אחרים ולהבין כי שיטת הפריימריז שהעתקנו מארה"ב היא הרסנית והיא שהביאה להידרדרות ברמת המנהיגים ובקריסת המפלגות והאידיאולוגיה. ובאשר לאובמה, עלינו רק לקוות כי למרות ההיסטוריה הריקה של הנשיא הנבחר יקרה נס והוא יתגלה כנשיא מוצלח. מכיוון שהוא עושה רושם של איש חכם, אולי הנס יתגשם? והאם יש גם משהו טוב בבחירה של אובמה? כן. ההתלהבות בה היא התקבלה אצל ציבורים רחבים ובעיקר יישור הגוו של המיעוט האפרו-אמריקני, וגם זה משהו חשוב.